על אמונות וחרדות

על אמונות וחרדות

 

מאת: תמיר גארי

 

 

״המוות כל כך קרוב אלינו שיהיה זה טפשי ממש לפחד מן החיים״

ניטשה

 

בבית נעורי שמרנו מסורת. אמא הייתה מדליקה בכל שישי נרות, הפרדנו בין סכו״ם חלבי לבשרי ובשבתות וחגים היינו הולכים  יחד עם סבא לבית הכנסת. למרות שהיום אני מגיע מעולם המדעים ותומך נלהב במשנתו של דארווין, עדיין חלק בתוכי מאמין באלוהים. כשהייתי ילד ניהלתי איתו שיחות, שיתפתי אותו במכאובים שלי וביקשתי ממנו עזרה ברגעים הקשים. האמנתי כי הוא היה שם לצידי בין אם אותן בעיות נפתרו או לא. שנים לאחר מכן כאשר קראתי את סדרת הספרים: ״שיחות עם אלוהים״ של ניל דונאלד וולש, הבנתי שאני לא היחיד עם תהיות בנוגע למעורבות האלוהית ביקום ותכליתה. האמונה עדיין לא חלפה אך השאלות גברו. למרות ילדות מכאיבה וטראומטית הייתי כאיוב והמשכתי להאמין שלאלוהים יש משמעות בחיי ותפקידו אינו לשמור עלי ממכאובים, אלא לתת לי לחוות אותם ולהתמודד עימם לבד. לרגע לא חשתי כי הוא מעניש אותי, כי באמת ובתמים האמנתי שהייתי ילד טוב . עם השנים התחזקה אצלי התובנה שאם אלוהים אכן קיים, הוא אינו מתערב בחיי האדם וצופה מלמעלה ביצירה שלו לטוב ולרע. שכן מטרתו היא לאפשר לבני האדם לחוות את חייהם ובחירותיהם ללא התערבותו. לאפשר להם לשגות, לשמוח, להתעצב, לכאוב ובייחוד ללמוד. למרות זאת היו לא מעט שאלות אשר עדיין לא היו פתורות בעיניי. השואה ומוות של חפים מפשע בפיגועים ומלחמות. הרי כאן לא מדובר בצורך אנוכי של אדם אחד להיטיב עם חייו אלא במיליוני אנשים שנרצחו.  מדוע אלוהים לא בא לעזרת העם הנבחר שלו? האם היה זה מבחן לראות אם ימשיכו באמונתם או עונש על חטאים שביצעו? הרי אלוהים לא חס על בני האדם כאשר העלה את נח לסירה בסיפור המבול או כאשר השמיד את סדום ועמורה בספר בראשית. שאלה זו נותרה פתוחה ומדממת.                                                                                                                                                       ג

הרס סדום ועמורה: ג׳ון מרטין 1852

 

"לאלוהים יש תשוקה אחת בלבד: לאהוב ולהיות נאהב"

קירקגור

בני האדם שמים את מבטחם לא רק באמונה באל ובנוסף משייכים הצלחות וכשלונות גם לגורל ולמזל. כאשר אדם הצליח להשיג מטרה שהציב לעצמו, פעמים רבות הוא יאמר: החלום שלי התגשם ובמידה ולא הצליח יאמר: החלום שלי לא התגשם ותוך כך מתעלם לחלוטין מהעובדה שלהצלחתו או לכשלונו אחראי הוא בלבד. חלומות מבטאים כמיהה עזה של האדם לצורך הגשמת מטרותיו אך במציאות תפקיד החלימה אינו נועד לכך. אנו מייצרים את המציאות שלנו והעובדה שחלמנו על כך בלילה רק מעידה על התשוקה הרבה שיש לנו לנושא וכאשר אנו נוחלים הצלחה או סובלים מכישלון הקשר בין התגשמות החלום או לאובדן החלום אינו מייצג את המציאות נאמנה. אצל אנשים אחרים הצלחות וכשלונות נמדדות בתיווכו של האל. אדם אשר החלים ממחלה קשה יאמר ראשית תודה לאל ותוך כך מתעלם מהתפקיד החשוב אותו מילאו רופאיו הנאמנים. אדם שהצליח בעסקיו יאמר בעזרת השם ויקטין את המאמץ הרב שהשקיע בכדי להגיע למקום בו הוא נמצא. אנשים מאמינים גם יציינו מוות של אדם קרוב כרצון השם. אך האם לאל אכן הייתה יד בהחלמתו או מותו של פלוני? האם יש לו את הזמן לעסוק בכל ענייניה של כל נפש ביקום? בסרט ״ברוס הגדול מכולם״ מגלם השחקן ג׳ים קארי את דמותו של אדם ממורמר שעובר תקופה לא קלה בחייו ובעקבותיה מאשים את אלוהים שאינו מתייחס לתחינותיו. בתגובה אלוהים מחליט להחליף עמו תפקידים ומהר מאוד הוא מגלה כי התפקיד אינו פשוט כפי שחשב והזמינות והאנרגיות שהוא זקוק להן כדי להתייחס לפניותיהם של בני האדם אינו אפשרי. לבסוף ברוס מוותר על התפקיד האלוהי ובתמורה חוזר לנקודת הזמן בה התחילו בעיותיו ושם הוא כבר נדרש לקחת אחריות על חייו שלו.                                                                                                                                                             ג

 

"הפחד היא הסיבה המצמיחה, המשמרת והמזינה אמונות טפלות."

שפינוזה

 

בשירו של אייל גולן מופיעה השורה: ״מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד״ , ומדגישה למעשה את השפעתה העצומה של האמונה באלוהים. הפרדוקס הוא שאדם מאמין אינו פוחד לאבד את אמונתו, אך אמונה זו ממלאת אותו בלא מעט פחדים. המוטיב המרכזי אשר חוזר על עצמו בספר התנך, הוא הענישה האלוהית. כבר מראשיתו של ספר בראשית אנו עדים לענישה זו עם גירושם של אדם וחוה מגן עדן, אות קין, סיפור המבול, סדום ועמורה ובהמשך אנו נחשפים גם למורא אלוהים בסיפור עקדת יצחק וסיפורו של איוב. בשני המקרים מדובר באנשים יראים ומאמינים אשר אלוהים החליט לבחון את מידת אמונתם בכך שביקש מאחד להקריב כקורבן את בנו ואת השני העמיד במבחן אמונה אכזרי בין השטן לאלוהים אשר גבה את חייהם של עשרת ילדיו לצד רכושו הגדול שצבר. אני לא יודע מה לגביכם, אך לו היו נותנים לאדם שאינו בקיא בספר התנך לקרוא מספר פרקים, אני משוכנע כי לוודאי היה חושב כי מדובר בספר אימה. האמונה באלוהים נפרשת לכל אורכו של הספר עם הדגשת הפחד של בני האדם מפני תגובתו של ה׳ לחטאיהם ומתקבלת כאקסיומה בקרב הקוראים. דמותו של אלוהים אינה זוכה למשמעות הראויה בספר התנך. נכון שלצד היראה מפניו מודגשת גם נדיבותו ורחמנותו אך היא אינה עושה חסד עם מי שאני רואה ברוחי כאלוהים.                                                                                                                                                       ס

עקדת יצחק: רמברנדט 1635

 

"אלוהים איננו הוויה חיצונית, אלא יחס מוסרי השוכן בתוכנו"

קאנט

 

הפחד מנצח את האובייקטיביות וגורם לבני האדם לחשוב, להרגיש ולהתנהג בצורה לא רציונאלית. לא מעט מהמטופלים שאני פוגש מקשרים את החרדות שלהם לאמונה כלשהי, בין אם זו אמונה באלוהים או באמונות טפלות. החרדה מכך שמשהו רע יקרה להם בגלל שאלוהים רוצה להעניש אותם או בגלל שחטאו פוגש אותם במקרים רבים. החרדה הזו מתעצמת בעיקר בגלל העובדה שהם משייכים אותה לענישה אשר תלויה בכח גדול וחזק מהם ולכן גם הם חסרי אונים. בין אם זו חרדת בריאות והחשש שיחלו במחלה חשוכת מרפא או חרדת ביצוע, הסובלים מחרדות משלמים מחיר כבד בעקבות האמונה שהם נענשים. אני בכוונה משתמש במונח חרדה ולא פחד מאחר ופחד הוא מדבר הגיוני וחרדה נוצרת מדבר בלתי מוחשי. פחד הוא תגובה טבעית של בני האדם למצב של סכנה או איום בעוד חרדה נוצרת ומשתמרת במוחם של בני האדם ולהם גם יש את היכולת להתנגד לה. מרבית האנשים אשר מדגימים חרדה עמוקה מענישה אלוהית הם אלו הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית. המעגל האכזרי של הדחף לקיום טקסים בכדי לבטל מחשבות חרדתיות הוא קשה מנשוא ומאחר והמחשבות הן רומניטיביות (מחשבות באופן מעגלי וחזרתי). הייתי רוצה להאמין שדמותו של האל צריכה להיות מיוצגת בצורה של חמלה, סלחנות ולמידה ולא בצורה של חשש וחרדות. המתנה האלוהית לבני האדם היא הבריאה עצמה אך כל מה שקורה בתוכה עומד ותלוי בזכות התנהלותם לטוב ולרע. אלוהים העמיד את זכות הבחירה בפני בני האדם כבר מבריאת היקום וההשלכות לגבי הבחירות שלהם תלויות בהם ובהם בלבד. ישנם רשעים רבים אשר אינם נענשים וצדיקים רבים אשר אינם מתוגמלים והעולם ממשיך כסדרו. ישנן זוועות בעולם ללא התערבות אלוהית בדיוק כפי שקורים ניסים. אותם זוועות ואותם ניסים נוצרים בידי בני האדם, אשר בוחרים להיטיב או להזיק לחברה ולאדמה עליה הם נמצאים.                                                                                                                                ח

ובנוגע לאמונה האישית שלי? אני מרשה לעצמי להיות אידיאליסט ולהאמין שקיים שם מישהו, גם אם מתוך צורך אנוכי לחוש שאני לא לבד גם כשאני כן ושיש לי אח גדול ששומר עלי מלמעלה. אך במקביל אני לא שוכח להזכיר לעצמי כי האחריות לחרדותי, להתנהגותי והווייתי תלויה אך ורק בי.                                                                                                                                 ג

 

 

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי