על כלכלה ומועקה רגשית

על כלכלה ומועקה רגשית

מאת: תמיר גארי

כשהייתי ילד קיבלתי במתנה מסניף הבנק של אמא שלי ספרון הדרכה לילדים על פעולות בנקאיות, הוצאות והכנסות. אני חייב להודות שהספר לא ריתק אותי במיוחד אבל כן בגיל מאוד צעיר הוא לימד אותי מונחים כגון: עו״ש, צ׳קים, חשבון חסכון וכו׳. הייתי קורא מדי פעם בספרון שהסביר כיצד בדיוק המשכורת של אמא נכנסת לבנק וכיצד היא משלמת חשבונות. הוא אמנם לא הפך אותי לכלכלן מוכשר, אך העניק לי מידע חשוב שתרם לידע הכלכלי שלי. בגיל 16 כבר פתחתי חשבון בנק וקיבלתי לידי כרטיס לכספומט שאפשר לי לנהל את ההכנסות וההוצאות שלי. אני זוכר שמספר שנים מאוחר יותר נכנסתי למינוס הראשון שלי שהיה מלווה בהרבה דאגה ולאחר תקופה בה הצלחתי לכסות אותו, נשבעתי כי זו תהיה הפעם האחרונה. כל חשבון בנק שהיה לי מאז תבעתי מידי הפקיד לחסום אותו כאשר הוא מגיע לאפס ולא לאפשר לי לחרוג בשקל מעבר לכך. בחלק מהבנקים האופציה עדיין לא הייתה קיימת אך עמדתי על כך.

כילד גדלתי במשפחה חד הורית לאמא מורה ואני לא חושב שיש צורך להכביר במילים בכדי לתאר את המצב הכלכלי שבו היינו. מתנות היו מותרות שניתנו בתמורה לתעודה טובה וכל שקל היה נשקל בכבדות לפני שנעשה בו שימוש. בניגוד לחברים רבים שהיו לי, לא ידעתי מה הן חופשות ובזבוזים והייתי חוסך עד לרמה של לקנות מסטיק בזוקה. אני לא אשקר לכם ואודה בפה מלא כי התקנאתי בחברי לכיתה אך אני חייב רבות לחוסר שהיה בבית כחלק משמעותי מעיצוב האישיות שלי. בגיל צעיר יצאתי לעבוד ובתיכון כבר הייתה לי עבודה במשרה מלאה. רכשתי לעצמי את הטלביזיה הראשונה שלי, הנינטנדו הראשון ואף קניתי לאמא טבעת יהלום אצל קאשי בשלושה תשלומים.

עד היום אני מאוד מחושב כלכלית גם כשהמצב טוב. בניגוד לאופי הבזבזני שהשתרש בחברה שלנו, אני מאוד זהיר עם כסף. מכוניות חדשות לא עושות עלי רושם והן נתפשות בעיני כהשקעה הגרועה ביותר מאחר וערכן מאבד עשרות אחוזים כבר כעבור שנה. אני מתבונן בהשתאות בהתנהלות הכלכלית של אנשים ולא מבין כיצד הם מסוגלים להכניס את עצמם ללחצים כל כך כבדים ונכנעים לתרבות הצריכה המופרזת.

החטא הכלכלי הגדול של דור ההורים הנוכחי הוא לא רק תרבות הצריכה הבזבזנית, אלא העברת דפוסי ההתנהגות שלהם לדור הבא שימצא את עצמו בקשיים כלכליים כבדים עוד יותר. הילד של היום כבר אינו מסתפק בטנטרום על גלידה בחנות וכעת נאבק על אייפון חדש או מיני סגווי. ומה עושים ההורים? במקום ללמד את הילד שיעור בהתנהלות כלכלית נבונה הם נכנעים וקונים. לפני מספר חודשים ישבו אצלי זוג צעיר בקליניקה והלינו על הריבים הקשים שנוצרים ביניהם בגלל שאין להם מספיק כסף לחיות, אך מבט קצר גילה ששניהם מסתובבים עם טלפונים חדישים. כאשר שאלתי אותם לפשר הדבר הם הודו שלא יכולים לעמוד בפיתוי ובכל פעם שיוצאת גרסא משודרגת הם מחליפים את הטלפון הישן. בחשבון פשוט גילינו כי הם משלמים ברגע זה עבור שישה מכשירי טלפון במקביל כשבפועל יש להם רק שניים. ומה הקושי הגדול להשאר עם אותו מכשיר במשך שלוש שנים? חברות הסלולר מתרווחות ברגעים אלו ומותחות את רגליהן בהנאה שכן הפורמט המבריק של שיטת ה-36 תשלומים המצטרפת לחשבון החודשי עובדת בצורה פנטסטית.

העקב אכילס של דור הצעירים החדש מתבטא לא רק בחוסר היכולת שלהם להתנהל כלכלית בצורה נבונה, אלא גם בחוסר היכולת שלהם לעשות חיבור פשוט של קפה אחד פלוס שניים פלוס תשלום עבור מכשיר סלולארי ועשרות הוצאות קטנות אשר במצטבר הופכות את החיים לבלתי אפשריים. אין ויכוח על כך שיוקר המחייה בארץ חצה את כל הגבולות הרציונאליים, אך זה לא אומר שאנו צריכים לתרום לכך עוד יותר. מחשבה כלכלית עתידית זהירה עם יכולת הצטמצמות וחסכון, היא הכרחית דווקא ביוקר המחייה של היום.

היכן זה פוגש אותנו אתם שואלים? ובכן הכירו את Peniaphobia (בעתה מעוני). הפוביה מתפתחת מארוע טראומטי הקשור לכסף ומפחד אבנורמלי המתקשר למחשבות אובססיביות על עוני, כשלון כלכלי ואובדן הכנסה. הפוביה קיימת גם אצל אנשים אמידים אשר חוששים מלאבד את הונם. במחקרו של ג׳פרי דיאו (2009) מאוניברסיטת יוטה נמצא כי ככל שבני זוג נמצאים במתח ועימותים על רקע כלכלי, כך גם הסיכוי שלהם להתגרש גבוה יותר. לפי ההערכות בארה״ב כ-50 אחוזים מאלו שנמצאים בחובות חושבים על התאבדות. כ-37.5% מתוך אלו שנוטלים את חייהם מתאבדים על רקע בעיות כלליות. אחת ההערכות להתאבדותו של השחקן רובין ויליאמס שבעבר היה שווה כ-130 מיליון דולר, היא פשיטת הרגל הכלכלית שעבר בעקבות שני גירושיו.

ד״ר אדריאן פורנהם מאוניברסיטת אוקספורד טוען כי לכסף קשר רגשי עם תופעות כגון: חרדה, דכאון, כעס, ריגוש, קנאה וחוסר אונים.

כסף משרת את בני האדם בבטחון הכלכלי שהוא מעניק, עבור אחרים הוא מסמל חופש, לחלק הוא משמש כתחליף לאהבה שכן הם מאמינים שבאמצעותו ניתן גם לקנות אותה. סרטו של אדריאן לין ״הצעה מגונה״ בכיכובם של רוברט רדפורד ודמי מור עסק בדיוק בשאלה זו, האם ניתן לקנות אהבה באמצעות כסף. לרבים אחרים כסף מסמל כח ושליטה ולכן עוצמת הריגוש שלו בעיניהם דומה במידה רבה לסקס. קשה לשכוח את דמותו האלמותית של גורדון גקו בסרט וול סטריט כשהוא אומר: ״ The point is ladies and gentlemen that greed, for lack of a better word, is good״.

גורדון גקו במהותו לא שונה מכל מהמר כפייתי שפודה את המשכורת החודשית ורץ אל עבר דוכן הפיס הקרוב כדי לבזבז את מה שעמל עליו במשך חודש ימים. במבט נוסף גם אנו סוג של מהמרים כפייתיים בכל פעם כשאנו עושים עסקה בתשלומים, קונים מכונית בליסינג או מזמינים חופשה יקרה ללא וודאות מוחלטת שיש לנו את היכולת לעמוד בהחזרים. הדור של היום עוד נהנה מעזרה כלכלית של ההורים ובטחון יחסי בירושה, אך לילדים שלנו בהתנהלות הנוכחית לא בטוח שנוכל לתת את אותה רשת בטחון כשהם יזדקקו לה. המחקרים מראים שלגדל ילד בארץ עד גיל 18 עולה להורים בממוצע 650 אלף ש״ח ובארה״ב המחיר נוסק עד ל-900 אלף. זאת כמובן לא כולל את הסיוע הכלכלי בעודו בצבא, רכישת רכב, סיוע בלימודיים אקדמאיים, שלא נדבר על עזרה ברכישת דירה. לעת עתה העתיד הכלכלי שאנו משאירים לילדינו לוטה בערפל ואם לא חסרות בעיות רגשיות אז בואו נוסיף עוד קצת למדורה.

ד״ר משה גרסטנהבר כלכן ישראלי בריטי בכיר, מוביל כעת בשיתוף עם פרופסור שלמה מיטל מהטכניון, מהפכה בתחום הפנסיות שמטרתה לשנות את המפה הכלכלית הפנסיונית בכך שהמחשבה הכלכלית על הפנסיה מתחילה למעשה עם צעדיו הראשונים של הילד. מטרת התכנית היא החלת חובת חסכון משותפת למדינה ולהורים לרווחת הילד עם לידתו והבטחה שכאשר תגיע העת הוא לא ייאלץ לחיות מקצבת זקנה זעומה. אם תצליח ותצא לפועל, היא ללא ספק תוריד עול רגשי וכלכלי כבד מעל לראשם של ילדינו. אך אם ברצוננו להקל את אותה מועקה כבר בימינו, עלינו להתחיל בשינוי כבר עכשיו. השינוי מתחיל בחינוך כלכלי של ילדינו וביכולת שלנו לשקף להם כמודל כיצד להתנהל בצורה כלכלית נכונה. לומר די לבזבוזים הלא הכרחיים שרק מלמדים את הילד שאין גבולות, להבין כי היכולת של ילד לעמוד בפיתוי כלכלי היא אבן פינה גם ביכולתו לווסת את עצמו רגשית ולהתמודד עם אכזבות. לא להשתמש בנשק הקנייה כדרך להמנע מעימות עם הילד וללמד אותו שיעור חשוב בהבדל בין מה שאפשרי למה שלא. השיעור הזה לא פחות חשוב לנו ההורים ולרווקים כאחד בשעה שאנו עומדים מול פיתוי כלכלי. באופן אישי הייתי שמח לראות כחלק מהתכנית החינוכית בבתי הספר שיעורים העוסקים בניהול כלכלי עצמי שלעתים בעל ערך רב מתכנים אחרים אך עד אז המשימה ללמד את הצעירים מוטלת עלינו כהורים ולכן מגיל צעיר השקעה בחינוך הכלכלי שלהם היא אחת המשימות החשובות להישרדותם בהגיעם לבגרות. כנסו לחדר של הילד שלכם והתבוננו בכמות החפצים שיש לו שם, שאלו את עצמכם האם לרובם יש שימוש או שהם נקנו בלהט הרגע ונזנחו לאחר מכן, השקיעו בהבנה שלהם את הערך הכלכלי של כל דבר ועודדו אותם לקחת חלק פעיל במטלות הבית על מנת שילמדו להעריך את משמעותה של עבודה קשה. נהלו איתם שיחות על העבודה שלכם והסבירו להם כיצד המשפחה מתנהלת כלכלית. במידה ויש בבית קושי כלכלי גדול, אין זה מן הרצוי לשתף את הילדים שכן הדבר עלול לעורר אצלם חרדות, אך בהחלט לשתף אותם במשמעות של חסכון ועבודה. השקעה זו תסייע להם לבנות את עצמם בעתיד כלכלית ותחסוך מהם מועקות מיותרות. ילד שהתרגל לקבל כל דבר שחפצה בו נפשו, יתקשה מאוד לחוות דחיית סיפוקים וסביר להניח שימשיך באותה התנהלות גם אם אין ברשותו את היכולת הכלכלית.  החינוך של היום ימנע את החרדה של מחר.

 (c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

ביביליוגרפיה:

https://www.psychologytoday.com/blog/sideways-view/201404/the-psychology-money