ילד שמח ילד עצוב

ילד שמח ילד עצוב

מאת: תמיר גארי

״כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו״ קבע הרב שלמה קרליבך במשפט מהדהד. היסודות של ילדות מאושרת ויציבה בהן התינוק מתפתח לילד עצמאי ובטוח בעצמו טמונה במידה רבה באימרה זו אך לא רק. כל ילד זקוק גם לבטחון ולאהבה חזקה מצד הוריו או מטפליו על מנת להתפתח בצורה משביעת רצון. הקשר שנרקם מרגע לידתו בין התינוק לבין מטפליו יקבע במידה רבה לא רק את ההתפתחות הרגשית שלו הכוללת בתוכה: כישורים חברתיים, ויסות רגשי, התמודדות עם משברים, עצמאות ובטחון עצמי, אלא גם את השתלבותו של התינוק כאדם בוגר בחברה ובסביבתו.

לידת הילד הראשון מבשרת לצד התרגשות רבה בקרב ההורים, גם חששות ודאגות רבות בנוגע לתפקודם. הורים מודעים לעצמם אשר הביאו את הילד לעולם מתוך מחשבה ואהבה יעמלו רבות לדאוג לרווחתו של התינוק וישקיעו מאמץ נרחב ודקדקני בכל צעד על מנת להמנע עד כמה שניתן משגיאות. הורים שחוו בעצמם ילדות טראומטית או לא מספקת, סביר להניח כי דפוסי ההתנהגות שלהם הורגלו בבית האם ישתרשו היטב ויתבטאו בהורות שלהם. תינוק שבא לעולם שלא מתוך מחשבה מוקדמת או הריון לא רצוי עלול לחוות רגשות של ניכור ושנאה מצד אמו או אביו. לכן לדרך בה הוא מגיח לאוויר העולם חשיבות רבה וכן גם המניעים לכך. נערה מרדנית שהחליטה להכנס להריון כדי להכעיס את הוריה, אינה בשלה רגשית להעניק את כל הצרכים להם זקוק התינוק. ביניהם עשויים להתפתח יחסים מורכבים של כעס הדדי והימנעות ממגע, דבר שיוביל לרגשות אשם, תסכול ובושה מצד האם ולרגשות נחיתות, דכאון וחרדה מצד הילד.

גידול ילדים היא עבודה במשרה מלאה! היא טומנת בחובה קשיים ואתגרים רבים, אך מתגמלת בצורה יוצאת דופן את אלו שהצליחו במשימתם. אין זה אומר שההורים צריכים להקריב את עצמם באופן אבסולוטי לטובת גידול הילדים וישנה חשיבות כבירה לשלווה הנפשית, תחושת המסוגלות והכוחות הנפשיים והפיזיים של ההורים, לכן בנוסף למטלות הגידול עליהם להעמיד את צרכיהם האישיים לצד צרכי הילד בראש מעיינם. הורה תשוש, מתוסכל ועצבני אינו יכול לתרום רבות לטובתו של התינוק וגם אם ימשיך לתפקד בצורה מכאנית, המטלות יתקיימו נטולות רגש ואמפתיה. בראש ובראשונה על ההורה להכיר בעובדה שתפקידו מורכב ודורש עוצמות הנוגסות באנרגיה הכללית ולכן לא להיות שיפוטי יתר על המידה כלפי עצמו. לצערי הורים רבים חווים לחץ הן מצד הוריהם והן מצד המערכת לגדל את ילדיהם בצורה נאותה. הם מרגישים לעיתים שעליהם לעמוד בציפיות בלתי אפשריות כאשר הם הולכים עם הילד לטיפת חלב או כאשר הם מתבוננים בתינוקות אחרים דבר שמביא לנקודת מבט תחרותית ומלחיצה לעמידה בתנאים לא פשוטים. באיזה מקום שכחנו כי לכל ילד קצב התפתחות משלו. בעוד חלק מתפתחים רגשית מהר יותר, אחרים ידגימו יכולת פנטסטית בזחילה, הליכה או דיבור מגיל צעיר. לחץ של ההורים וציפייה מוגזמת רק תוביל לתסכול מיותר, תחושות של בושה ואשמה ומשם הדרך לפגיעה בבטחון העצמי של הילד מהירה. תינוק אשר אינו מסוגל לעמוד בדרישות הנוקשות אותם מציבים הוריו נכנס גם הוא לתסכול וכתוצאה מכך מאבד את האמון ביכולתו ולומד לוותר מהר על מאמציו שכן הם אינם נושאים פרי בצורה של תמיכה ועידוד אלא בצורה של לחץ ומרמור. כל עוד התינוק אינו סובל מכשל חמור בתפקודו הרגשי, קוגנטיבי ופיזיולוגי, הניחו לו להתפתח בקצב שלו, עודדו אותו וחזקו את מאמציו על מנת לקדם אותו ולפתח את תחושת המסוגלות העצמית. עצות ותמיכה הן דבר נהדר, אך אחרי הכל המומחה שמכיר את הילד טוב יותר מכל אדם אחר, הוא אתם! החיבור הקסום שנוצר ביניכם מרגע יציאתו לעולם ורוקם עור וגידים עם התפתחותו, מעניק לכם את הידע והתובנה הגדולה ביותר בנוגע לצרכיו. טעויות הן חלק טבעי מתהליך החינוך ובעזרתן ניתן ללמוד כיצד לשפר ולהשתפר. הורה שלא עושה טעויות הוא הורה שנמנע, ולמעשה אחד השיעורים החשובים שיכול התינוק ללמוד בחייו הוא שטעויות כל עוד נעשות בתום לב הן חלק אינטגרלי מהחיים. אם נפשכם מסורה ואתם משקיעים את מלוא אהבתכם ויכולתכם בתינוק, היו בטוחים שאתם עושים עבודה נהדרת בקידומו האישי בעולם.

ג׳ון בולבי פסיכיאטר הילדים ואבי תורת ההתקשרות קבע כי: הצלחתו של הקשר בין התינוק לדמות ההתקשרות תלויה בעוצמת הרגש הנלווה אליה והצלחתו תוליד שמחה ותחושת בטחון בקרב התינוק וכשלונו יוביל לרגשות של כעס, שנאה וחרדה. תורת ההתקשרות של בולבי היא מעמודי התווך של הפסיכולוגיה ההתפתחותית והתיאוריות והמסקנות שלה הן ללא ספק התרומה הגדולה ביותר להבנת חשיבותה של דמות ההתקשרות ומערכת היחסים שלה עם התינוק. בולבי הדגיש כי הבסיס הבטוח של התינוק תלוי בנגישות, ביכולת הדמות לנחם ולתמוך בתינוק כאשר הוא במצוקה, בעידוד ובסיוע. הורים המספקים בסיס בטוח לתינוק יתרמו לכך שהוא יוכל לצאת ולחקור את העולם בידיעה שיש לו מקום וודאי ובטוח לשוב אליו בו הוא יתקבל בברכה. בסיס זה תלוי במידה רבה ביכולת של ההורים לתמוך בילד בעת צרה, להעניק לו חיזוקים חיוביים כאשר הוא מתנסה בחוויות חדשות ולמעשה לשדר לילד שגם בעת שהוא יוצא לעולם ברצונו לחקור אותו, הוא יכול להסתמך על הוריו שיהיו שם עבורו במידה ויתקל במהמורות בדרך.

שמתי לב בתצפיותי, כי הורים חרדתיים, בשפת הגוף שלהם, בטונציה ובדרך ההתנהלות מקרינים לילד את חוסר הבטחון העצמי שלהם ובכך פוגעים בכושר הטבעי שלו לצאת ולהתנסות. ילדים אלו בדרך כלל נצמדים להוריהם בסיטואציות חברתיות או לא מוכרות. מאידך הורה בטוח בעצמו אשר משדר לילד כי הוא יכול לסמוך עליו, מעודד אותו לאקספלורציה ומחזק את יכולתו להתמודד בסיטואציות מגוונות בצורה טובה יותר מזו של ההורה החרדתי. כמובן שבמקרים מסוג אלו, ההורה מזין את הילד בחרדות שלו עצמו ובחוסר הבטחון שלו ולכן רצוי יהיה ראשית לעבוד עם ההורה על ההנחות והאמונות שיש לו בנוגע לעולם, לשנות אותן ודרך כך ללמד אותו לשחרר ולהתיר את הסבך בו הוא ותינוקו כלואים. במקרה זה חווית הילדות והזכרונות של ההורה תופסות מקום נרחב בפורמולציה המשפחתית ולכן גם סביר להניח שהורים שבילדותם לא זכו להורות תומכת ומעצימה, ימשיכו את אותם דפוסים לדור הבא. האתגר הגדול ביותר לטעמי אשר עומד בפני הורה שחווה ילדות לא מספקת, מתעללת או פוגענית הוא ללמוד לקבל ולאהוב את עצמו על שלל תכונותיו החיוביות, להמנע מלהאשים את עצמו על החוויות שעבר ולעמוד בטוח פנים אל פנים אל מול החששות שלו. אז הוא יבין כי התיקון הגדול ביותר של ילדותו יכול להתבצע באמצעות זניחה של דפוסי העבר והשקעה מלאה ואוהבת של ילדו. דווקא הורים אלו עשויים להיות מוצלחים ביותר מאחר והם למדו על בשרם את משמעות החינוך הקלוקל והם מונעים משאיפה חזקה של חיים שונים בתכלית לילד הפרטי שלהם. אלו שיצליחו להתגבר על חוויות העבר, לא ינצלו אותם כתירוץ לפגיעה בילד וימנעו מלהשליך את החששות שלהם ישכילו לגדל ילד רגיש ומופלא. על הורים אלו לזכור כי דרך החינוך שלהם אינה נמדדת בניקוד וכל עוד הם מעניקים לילד את הבסיס הבטוח לצמיחתו, הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל.

דונלד ויניקוט ערך את ההשוואה בין ״אם טובה דיה״ לאם ״שאינה טובה דיה״. לפי תפיסתו ״אם טובה דיה״ היא זו שעונה על צרכיו של התינוק, יוצרת עבורו סביבה אוהדת ותומכת ומאפשרת לו להתרחק לפי יכולתו. ״אם שאינה טובה דיה״ אינה מספקת סביבה טובה לתינוק ונכשלת בתהליך ההתרחקות ההדרגתי ועל ידי כך פוגעת בהתפתחות הרגשית שלו. ויניקוט התייחס לאם ולתינוק כאל יחידה אחת, בניגוד לאחרים שהתיייחסו לעולמו הפנימי של התינוק.

מחקרה של מרי איינסוורת׳ שותפתו לדרך של בולבי פרש מידע חשוב להערכת הבטחון בקשר שבין התינוק לאימו. מחקר ״הסיטואציה הזרה״ בו ערכה תצפיות על האינטראקציה בין האם לתינוק בדק את תגובותיהם של תינוקות למצבי פרידה מהאם ומצב נוסף בו ניגש אליהם אדם זר. איינסוורת׳ גילתה חלוקה לשלוש קבוצות התנהגות בקרב התינוקות.

בקבוצה הראשונה הנקראת: ״בעלי התקשרות בטוחה״, בנוכחותה של האם יצאו התינוקות ללא חשש לחקור את סביבתם. כאשר האם עזבה את החדר הם הפגינו סימני מצוקה וכששבה חידשו את הקשר, רצו בקרבתה ולאחר מכן שבו לחקור את סביבתם.

בקבוצה השנייה הנקראת: ״התקשרות נמנעת״, כאשר שבה האם לחדר נמנעו התינוקות ממגע עימה ואף התרחקו.

בקבוצה השלישית הנקראת: ״מתנגדת״: התינוקות הפגינו מצוקה רבה בעת עזיבת האם וחידשו איתה את הקשר כשחזרה, אך תינוקות אלו התקשו מאוד להירגע ולשוב לחקר הסביבה.

מסקנותיה של איינסוורת׳ בעקבות התצפיות היו: כי ההתנהלות התקינה של התינוקות בעלי ההתקשרות הבטוחה, קשורה במערכת היחסים החמה וההרמונית עם האם ויכולתה להגיב לאיתותי המצוקה שלהם. בקבוצה הנמנעת היא שיערה כי התינוקות חוו במערכת היחסים שלהם עם האם אי זמינות ורגישות מצדה. בקבוצה המתנגדת מסקנתה הייתה כי דפוס ההתנהגות של התינוקות נבע מחוסר עקביות של האמהות במתן יחס וברגישות שלהן כלפי הילדים, דבר שקיבל לכך אישור בתצפיות הבית שערכה.

ברוב המכריע של המחקרים המוקדמים והתיאוריות שגובשו בדבר הקשרים ההוריים והשפעתם על התפתחות התינוק, עסקו האנליטיקאים בעיקר בחשיבותה של האם והקשר בינה לבין התינוק, כאשר אצל חלקם קיימת התעלמות חלקית או חשיבות זניחה לחשיבותו של האב. לימים גם בולבי וויניקוט העניקו משמעות נרחבת יותר לתפקיד האב בקשר וההתפתחות הרגשית של התינוק. ויניקוט עצמו ששימש כיועץ פינוי בתקופת מלחמת העולם השנייה והיה אחראי על השתלבותם של ילדים בפנימיות ומשפחות אומנה, הדגיש את החשיבות של אם אומנת ומטפלים בפנימיות בהתייחסו לצורך בחום, אהבה ובטחון המוענקים לילד המפונה.

בעשור הנוכחי חלו שינויים רבים במסגרת המשפחתית שלא ניתן להתעלם מהם. ריבוי של אמהות חד הוריות מתרומת זרע, גידול ילדים במשפחות חד מיניות ומקרים רבים בהם האב משמש כדמות ההתקשרות המרכזית בעוד האם שבה לעבודתה. מחקרים ותצפיות רבות נעשו וייעשו בנושא, אשר בדקו את הסוגיות המורכבות הקשורות לשיוך הביולוגי, תגובות החברה והשתלבות הילד מחוץ לתא משפחתי קונבנציונלי, אך ללא ספק זוהי רוח חדשה הנושבת בקשר הקלאסי של יחסי אם תינוק המשנה לחלוטין את כללי המשחק. מהיכרותי ומפגשיי האישיים עם אמהות חד הוריות, אבות המשמשים כדמות הגידול המרכזית ומשפחות חד מיניות עלי לציין כי מרבית הילדים בהם נתקלתי גודלו וחונכו למופת. כל עוד זכו לבטחון, תמיכה, זמינות ואהבה מצד ההורים, ההתפתחות הרגשית שלהם הייתה חיובית. לחלקם היו סימני שאלה ולחלקם טרוניות על היעדרות בן המין השני מהתא המשפחתי, אך לעניות דעתי כל עוד דמות המטפל דואגת לרווחת הילד וממלאת אחר צרכיו הרגשיים בקשב ואהבה, סיכוייו להתפתח כשורה אינם נופלים מאלו של הילד הגדל במשפחה קונבנציונלית של אם ואב. וככל שמשפחות אלו נוספות לתמונה, כך גם ריבוי השאלות והתגובות מצד החברה יתמתן בהדרגה. אני בהחלט מודע למקטרגי תאים משפחתיים אלו, אך בל נשכח, כמה ילדים מתא משפחתי קונבנציונלי, סובלים מבעיות רגשיות אשר אינן נופלות בעוצמתן או מורכבותן. לאורח החיים המגדרי או החד ההורי אין אשם בבעיות ההתפתחותיות והרגשיות של התינוק. רווחתו תלויה בראש ובראשונה באופי הורים ובאופן הגידול שלהם. הורה כעוס, חרדתי, דכאוני או אלים יפגע בנפש והתפתחות התינוק ולכן עליהם להתייחס בכובד ראש לדרך החינוך והיחס אותו הם משרים. הורים אשר מעניקים לילדיהם בסיס בטוח של בטחון, יציבות ואהבה וזוכרים להעניק לעצמם את אותם יסודות, מניחים אבן פינה משמעותית בתהליך הצמיחה ההדדית.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

ביביליוגרפיה:

משחק ומציאות- דונלד ויניקוט (2004) עם עובד

חסך ועברינות- דונלד ויניקוט (1984) תולעת ספרים

בסיס בטוח- ג׳ון בולבי (1988) עם עובד