מאמר שבועי: אלימות בקרב ילדים

אלימות בקרב ילדים

 מאת: תמיר גארי

אלימות ילדים היא אחד האתגרים הקשים הניצבים בפני הורים ומחנכים. הקושי הרב עמו מתמודדים ההורים הוא המבוכה, הכעס ותחושת הכשלון בדרך החינוך בה נטעו בילדיהם. החברה שלנו נעשית יותר ויותר אלימה ואיתה גם התכנים אליהם נחשפים הילדים. אמנם דחפים אגרסיביים קיימים באופן טבעי אצל כולנו, אך עדיין הפסיכולוגיה המודרנית מייחסת יותר חשיבות לגורמים הנלמדים  מאשר לגורמים המולדים. בעבר תינוקות נהגו לשהות במחיצת הוריהם עד גיל מבוגר יחסית. בחברה המודרנית הם נשארים מגיל מאוד צעיר ובמשך שעות רבות הרחק מחינוך ההורים ונתונים לסביבה חברתית בה הם מתנסים בחווית שונות ובחלקן תוקפניות. הדרך בה ילמדו להתמודד רגשית עם אותם אירועים תלויה במידה רבה בהם ובצוות המטפל תוך התחשבות בעובדה שלצוות זה אין את היכולת הפיזית להיות שם בכל רגע נתון.

ביטויי תוקפנות בקרב תינוקות, אינם מעידים על אופי אלים. תינוקות נוהגים להשתמש בנשיכות ומכות על מנת לפרוק תסכולים ומתחים. חלק זה הנו טבעי בתהליך ההתפתחותי, אך עדיין בעל חשיבות חינוכית כצורך למידה על שליטה בדחפים.

מאחר וההשפעה של הסביבה החיצונית של כה גדולה, ישנה חשיבות רבה לחינוך והצבת גבולות מצד ההורים לצד הקפדה על הסביבה החברתית בה שוהה הילד. ילדים, אשר חיים בבית בעל ערכי חינוך גבוהים עדיין עלולים להיחשף למצבי אלימות בבתי הספר, בקרב חבריהם ובשעות הפנאי שלהם מחוץ למסגרות השונות, בהם הם עלולים ״להגרר״ אחרי ילד או חבורה בעלת אופי אלים ולכן כדאי להקפיד ולבדוק אילו גורמים בעלי השפעה שלילית נמצאים בקרבת הילד.

משברים משפחתיים כגון: גירושין, מוות או לחלופין סיטואציות המתורגמות אצל הילד כמשבר: נסיעות תכופות לחו״ל של ההורים, מעבר דירה, היעדרויות ארוכות של ההורים מהתא המשפחתי, החלפה של גן, לידה של אח חדש, עלולים להוביל למצבים אגרסיביים מצד הילד. במידה ובבית קיימים מתחים הקשורים בזוגיות, עבודה וכדומה עליכם להבין שהילדים שלנו מצויידים בקולטנים רגישים במיוחד וישכילו לקלוט היטב את המתח, מה שסביר להניח ישפיע על דרך ההתנהלות שלהם.  במצבים אלו כדאי קודם כל לפתור את הגורמים המובילים למתח בבית על מנת להשרות אווירה נינוחה בקרבת הילד ולאחר מכן לגשת לתופעת האלימות. כמובן שהתנהלות אלימה של אחד או יותר מבני הבית היא גורם מרכזי שלילי ותשמש לילד קרקע פוריה לחיקוי דפוסי התנהגות.

התמודדות עם מצבים חברתיים בצורה אלימה מציגה לפנינו ילד בעל סף תסכול נמוך, אשר אינו יודע כיצד לפתור קונפליקטים, לעבד מידע בצורה שכלתנית, לנתב את הכעסים ולמצוא חלופות בריאות אשר יתרמו לו בסיטואציה בה הוא נמצא.

תהליכים של עיבוד מידע בשלב הראשוני, הם אשר יאפשרו לילד לזהות רגשות ומחשבות שליליות, לאתר אופציות מגוונות לפתרון הבעיה ובחירת פתרון מוצלח. ילדים רבים לומדים להגיב בצורה אימפולסיבית בשעה בה הם מתמודדים עם מצב של כעס או פגיעה רגשית. תוך כך הם מבטלים כליל את האופציה של תהליך חשיבה, ניתוח של הסיטואציה ומעבר לפתרון בעיות אדפטיבי.

המודל הראשוני הניצב כדמות חינוכית בעיני הילד הם ההורים ולכן עליהם חלה האחריות המירבית לחנך ולהעביר מסר של איזון ושליטה עצמית בעת שהם נאלצים לעמוד אל מול סיטואציה רגשית. בשעה שהורים רבים בוחרים להתמודד בצעקות כאקט חינוכי בבית, כעסים בעבודה, מרמור כלפי בני משפחה מורחבת ומגיבים בצורה מתוחה לכל דבר ועניין, ילדיכם מתבוננים, מעתיקים את דרך ההתמודדות שלכם ומתרגמים אותה בשעה שהם נמצאים במצב דומה.

ילדים המתקשים בהבעת רגשות בצורה מילולית, בוחרים להציג אותם בצורה פיזית. אין זה מעיד על כך שהם פחות רגישים, למעשה הם רגישים יתר על המידה אך אינם יודעים כיצד להשתמש בכלים נכונים על מנת לבטא רגשות אלו. אלימות אינה מתבטאת רק בהכאה של ילד אחר, אלא גם: בצורה מילולית, הכאה של ההורים, שבירת חפצים והשחתה וכמו כן גם באלימות המופנית כלפי עצמם, כאשר הם נמצאים במצב של תסכול או מתח. דפיקת הראש בקיר, צביטה עצמית ותלישת שיער הן רק חלק מהדוגמאות. בעוד פגיעה עצמית מייצרת סבל לילד עצמו, אלימות כלפי החברה פוגעת גם בסביבתו ותגרום למצב של נידוי חברתי אשר ירדוף אותו שנים רבות.

זיגמונד פרויד הגיע למסקנה , כי אלימות היא דבר מולד הקיים אצל כל בני האדם. לצורך דיכוייה נדרשים ההורים להעביר לילד תהליך של ריסון על מנת לדכא אותה וללמוד כיצד לשלוט ביצרים.

מלאני קליין הניחה, כי יחס סלחני מצד ההורים בנוגע לגילויי תוקפנות מצד הילד, ייאפשרו לביטויים אלו להטמע כחלק ממנו.

התפרצות אלימה מעידה על סערה רגשית חסרת שליטה בה נתון הילד. ברגע זה הוא זקוק ליד מבוגרת רגועה, מאוזנת ותומכת. לכן יש חשיבות רבה בגישה בה נוקטת המורה או הגננת במוסד החינוכי. למרות הכעס המיידי, עליהן לנקוט בגישה מרגיעה על מנת לסייע לילד לצאת מהמבוך הרגשי אליו נקלע. מאחר והצוות החינוכי מבלה שעות ארוכות ובעל השפעה עצומה על הילדים מומלץ כי גם הם ינקטו בגישה מאוזנת ותומכת תוך שמירה על הצבת גבולות ברורה, נחושה ועקבית.

כיצד להתמודד

1. להציב גבולות לילד ולהעביר מסר ברור וחד משמעי, כי עליו לקבל את העובדה שהמציאות לא תתאים את עצמה אליו ולצרכיו וכדי להשתלב בחברה הוא זקוק להתאים את עצמו אליה. גם בקרב תינוקות המתבטאים בהכאה כצורך טבעי, רצוי ללמד אותם לשלוט על הכעסים כחלק מהכלים אותם הם רוכשים לצורך ויסות רגשי. עם ילדים בגילאים אלו רצוי להתכופף לעברם ,להסביר בצורה אסרטיבית אך רגועה, כי אותה התנהגות אינה מקובלת.

2. ללמד את הילד להשתמש בביטויים רגשיים כגון: ״אני כועס״, ״אני עצוב״, אני מאוכזב״, ״פגעת בי״, העלבת אותי״ וכיו״ב. ככל שהילד ילמד להביע תכנים רגשיים בצורה מילולית, כך ילמד להפנים אותם ולהשתמש בהם במידת הצורך. כמובן שחשוב מאוד בתקופה זו, כי גם ההורים יאמצו את אותה גישה ויתחילו להשתמש בבית ובסמיכות לילד באמירות זהות, על מנת שילמד מהם כיצד להתבטא בצורה רגשית ולא אימפולסיבית.

3. ערכו תיאום ציפיות עם הילד והסבירו לו בדיוק למה אתם מצפים ממנו ולמה החברה והמערכת החינוכית מצפה כאשר הוא נמצא תחת חסותה. למדו את הילד את ערך השייכות לחברה, לבית הספר ולבית. ברגע שהוא יבין כי הוא חלק ממשהו, הדבר יחזק את תחושת השייכות והערך העצמי שלו וידגיש את האחריות שלו לייצר סביבה נעימה.

4. ילד אשר בוחר להשתמש באלימות משדר כי הוא נמצא במצוקה רגשית, לכן חשוב שההורים ישוחחו עימו ויבררו מה מפריע לו. ילדים משתמשים באלימות כתוצאה מחסך ועל מנת לזכות ביחס מההורים. יחס שלילי בצורה של כעס הוא גם יחס. ברגע שנגלה מה מציק לילד נוכל לסייע לו לתווך בפתרון הבעיה. בתחילת דרכו יזדקק הילד לתיווך רב מצד ההורים עד שילמד לעשות זאת בעצמו. התגובה כלפי אלימות חייבת להיות נחושה וחד משמעית אך בד בבד בצורה רגועה ועניינית. תוקפנות מצד ההורים רק תחזק את המסר שכך פותרים בעיות.

במידה והילד נכנס לסערה רגשית והתחושה היא כי הוא עומד להתפרץ, ניתן להציע לו לעבור לפעילות חלופית, אשר תסייע לו להתנתק רגשית מהסיטואציה.

5. כחלק מהכלים להתמודדות של הילד בסיטואציות אשר עלולות להוביל לאלימות, למדו אותו כיצד לזהות את הרגשות שלו ולהציע לעצמו מספר אפשרויות תגובה בטרם יחליט לפעול. אפשרו לילד הנמצא בסערה רגשית לקחת זמן פרטי בו יוכל להעסיק את עצמו כרבע שעה, להירגע, לנתח את המצב ולשוב אליו בצורה מושכלת. הציעו לו להעלות על הכתב את תחושותיו הרגשיות בעקבות האירוע או  לנתח על הכתב את האירוע מנקודת מבטו, להציע פתרונות ולבחור פתרון מועיל מתוך שלל ההצעות. לילדים צעירים יותר הציעו לצייר את הרגשות שלהם או את האירוע כפי שראו אותו בעיניהם.

6. אפשרו לילד להרגיש בטחון וזמינות אליכם ככל שהדבר מתאפשר ברגע בו הוא חש, כי נקלע למצוקה רגשית ובעקבותיה עלול להגיב בצורה אלימה. במידה והילד מרגיש כך בשעה שבה הוא נמצא במערכת החינוך, יש לשתף את הצוות החינוכי במקום בדרכי הפעולה ואף לבקש מהם לאפשר לילד ״קו פתוח״ בשעת מצוקה. ככל שהילד יחוש כי ישנה אוזן קשבת ותומכת מצד הגורמים המקיפים אותו, הן בבית והן במוסדות החינוך, הבטחון העצמי שלו יעלה והוא לא יהסס להשתמש בהם בשעת הצורך.

7. למדו את הילד להביע את רגשותיו בצורה מילולית מתונה גם כלפי חבריו. תנו לו להציע פתרונות כיצד הוא יכול לבטא את התסכול שלו ולהשתלט על הכעס.

8. סייעו בהעלאת פתרונות אדפטיביים, אך אל תבחרו עבורו ובמקביל שבחו וחזקו את הילד על מציאת פתרונות חלופיים.

9. ערכו הסכם עם הילד, בו התוצאות שייגרמו בעקבות הפרתו ברורים. רשמו בהסכם את הכללים אותם אסור לו לעבור. בצורה זו יהיה לו מובן מראש למה לצפות בעקבות התנהגות תוקפנית. לצד הרצון שלנו להעביר את המסר בצורה רגועה, אל לכם לחשוש מלהעניד את את הילד במקומו על התנהגות אלימה כל עוד זה מתבצע בצורה מידתית, עקבית והולמת.

10. הקפידו לשבח את הילד ולעודד אותו להאמין ביכולת שלו למצוא פתרונות חיוביים למצבים אותם הוא רואה כמסובכים. העניקו לו חיזוקים חיוביים בשעה שהוא מתמודד יפה עם בעיות וסללו לו את הדרך להעצמה עצמית עם משפטים כגון: ״אני סומך עליך״, ״אני יודע שאתה יכול להיות אחראי למעשים שלך״, ״אני מאמין בך שתוכל לקבל החלטות טובות״. ככל שהוא ילמד להאמין בעצמו, כך תגדל ההערכה העצמית שלו.

11. במקרים של אובדן שליטה, כאשר התגובה הטבעית המנחה אותנו היא לגעור בילד, דווקא חיבוק חם ומילה תומכת יסייעו לו להגיע לאיזון מהיר יותר.

12. התנצלות הינה ערך חשוב מאוד ביכולת של הילד לקבל ולהבין רגשית וקוגנטיבית את מעשיו כשגויים ולהביע עליהם צער. לכן בהחלט מומלץ לחזק את הבנתו ביכולת להתנצל בפני האדם בו פגע.

13. להפנות את הילד לטיפול רגשי או טיפול המשלב ריפוי בעיסוק, תרפיה באומנות וכדומה.

לסיכום: לצד החום והאהבה להם זוכה הילד, קיימת חשיבות עצומה להצבת גבולות. ישנו קשר ישיר בין ילדים, אשר קיבלו יחס סלחני מצד הוריהם לבין התפרצויות זעם וביטויי אלימות. על ההורים להפנים, כי הצבת גבולות החל מגיל צעיר הינו חלק חיוני ובלתי נפרד מהתהליך החינוכי התורם להתפתחות בריאה ונורמטיבית המבוססת על סולם ערכים תקני, היכולת להגיע לויסות רגשי והתמודדות תקינה עם מצבים חברתיים. העניקו לילדיכם תמיכה וחיבוק ברגעים הקריטיים בשיתוף הקניית כלים לצורך שיפור ההתמודדות בסיטואציות רגשיות בכדי לתרום לבנייתו כילד רגיש ומודע בעל ערך עצמי גבוה ויכולת התבוננות מאוזנת על החיים.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s