אבא/אמא OCD

הפרעהטורדניתכפייתית

מאת: תמיר גארי

הפרעה טורדנית כפייתית  (OCD (Obsessive compulsive disorder, הינה הפרעת חרדה המתאפיינת ברומינציה של מחשבות חודרניות וטורדניות המביאות את הסובל ממנה לבצע טקסים על מנת להדוף את המחשבות הללו. בעבר סווגה ההפרעה הנפשית ב-DSM (מדריך ההפרעות הנפשיות הפסיכיאטרי) כהפרעת חרדה, אך בגרסתו האחרונה היא כבר הועברה לקטגוריה משלה עם הפרעות אחרות כגון: פציעה וחיטוט בעור, טריכוטילומניה (תלישת שיער) ואגרנות. הסובלים מההפרעה חשים בעקה או חרדה עמוקה המתבטאת בדחפים עזים לקיים פעולות חוזרות כגון: רחצה ונקיון, סידור ובדיקה, מחשבות מאיימות וכו׳. מטרת הטקסיות כפי שנאמר היא לדחוק את אותן מחשבות ולהבטיח רגיעה זמנית. אדם הסובל לדוגמה מאובססיה לנקיון יערוך טקסי בדיקה חוזרים ונשנים במטרה לבדוק שהבית נקי. במידה ולא עלה בידו להירגע או לחלופין הוא ימצא דבר מה שבפרשנות הסובייקטיבית שלו נתפס כמלוכלך, הוא יחל בנקיון אובססיבי של המשטח או הבית על מנת להבטיח לעצמו הקלה. ההבדל בין התנהגות של אדם נורמטיבי לבין אדם אשר סובל מההפרעה עשוי להתבטא גם בדוגמה הבאה: בעוד אדם אשר אינו סובל ייצא מהבית וינעל את דלת הכניסה ויצליח לדחוק את החשש שעולה בו בעקבות מחשבה על כך ששכח לנעול את הדלת, אדם הסובל מ-OCD עשוי לשוב מספר רב של פעמים גם כאשר אין סיכוי שהדלת נשארה בלתי נעולה. ההבדל המהותי בין שני האנשים הוא רמת הדחק שעולה המלווה במחשבות קטסטרופליות.

אחת הבעיות המשמעותיות של הסובלים מ-OCD, היא שאינם מודעים לחומרת ההפרעה ועד כמה היא פוגעת בהם ובבני משפחתם. רבים מהם אינם פונים לטיפול ובארה״ב נמצא כי אלו שכן פונים לטיפול עושים זאת רק כעבור 6-8 שנים מרגע ההתפרצות. מלבד רגשות הבושה סיבה מרכזית נוספת לכך נעוצה בעובדה שהם מפרשים את הטקסים כאקט מרגיע. הסובלים מההפרעה אינם שמים לב עד כמה הם פוגעים בסובבים אותם ולכן ניתן לשמוע אותם מתבטאים בפליאה כאשר בני משפחתם או חבריהם מתלוננים על הקשיים אשר עולים בלהיות לצדם. מצב זה למעשה פוגע במוטיבציה שלהם לקבל טיפול ולשקם את חייהם שכן הם רואים כי הטקסים משרתים אותם וחוששים שאם יחדלו מהם החרדה תציף ותכריע אותם.

בתמונה שלפניכם ניתן להבחין במעגל הקסמים האכזרי של OCD. האדם מתחיל לסבול ממחשבות אובססיביות על הנושא שמטריד אותו ונכנס לחרדה עמוקה. כדי לשכך את הסימפטומים של החרדה הוא מתחיל לעסוק בטקס המאפיין אותו. בעקבות הטקס הוא מגיע לרגיעה זמנית, אך הסיפור חוזר חלילה כאשר המחשבות מציפות אותו מחדש, דבר שמתרחש מספר רב של פעמים ביום.

לפי ההערכות 2.3% מהאוכלוסיה העולמית סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית וכאחד מכל מאה ילדים. למרות שההפרעה מתפרצת לרוב סביב תחילת שנות העשרים, מרבית הלוקים בהפרעה מדווחים על התנהגות טקסית כבר בילדות. עם זאת היא עשויה להתפרץ גם בשלבים מאוחרים יותר במהלך החיים ולעיתים כתוצאה מטריגרים אשר טרם הופעלו. ילדים רבים עד גיל 6 מציגים התנהגות טקסית, אך לרוב זה אינו מושפע מהפרעה טורדנית כפייתית אלא מצורך התפתחותי נורמטיבי של הילד המסייע לו לחוש שלווה ובטחון שנובע מהקפדה על סדר. קיימת עדות גנטית לאטיולוגיה של ,OCD אך לא פחות גורמי סיכון הקשורים לסביבה בה חי האדם ומתפתח.

פרופ׳ עדנה פואה ופרופ׳ רייד וילסון מאוניברסיטת פנסילבניה מציינים שבעה טיפוסים שונים של OCD:

*רוחצים ומנקים

*בודקים

*חוזרים על פעולות

*מסדרים

*אוגרים חפצים

*חושבים טקסית

*אובססיביים ודאגנים טהורים

יש לציין כי מרבית הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית עוסקים ביותר מטקס אחד ולעיתים במספר רב של טקסים.

החיים לצד אדם הסובל מהפרעה טורדנית כפייתית הם בלתי נסבלים שכן הם נוהגים לשתף את בני משפחתם בתובענות בלתי מתפשרת הנוגעת לחרדה שלהם ודורשים מהם לעמוד בסטנדרטים מאוד נוקשים. במקרים רבים הם גם תובעים מהסובבים אותם לשתף פעולה בטקסים כדי להקל על אפשרות של הופעת מחשבות טורדניות. אלו שמכורים לנקיון יידרשו מבני זוגם וילדיהם לשמור על נקיון הבית עד רמת מעבדה ואלו אשר אובססיביים לסדר ישמרו על ביתם כמו על מוזיאון. אי היענות של בני המשפחה לשתף פעולה מתקבלת בתסכול רב ועלולה להתבטא בתגובה תוקפנית ואגרסיבית. קיים קושי בקרב הלוקים בהפרעה להבין שההתנהגות שלהם אינה רציונאלית ולכן הם נעדרי יכולת להבין את העומס הרגשי אותו הם כופים על בני המשפחה שמבחינתם מתקשים להסתגל לתובענות.

הילדים במשפחות להורה הסובל מ-OCD, נמצאים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר להפגע מכמה וכמה סיבות: ההתנהגות הנוקשה והתקיפה של ההורה אינה מאפשרת להם מרחב מחיה רב, הוא מגביל אותם במקרים רבים ומונע מהם להתנהל בצורה נורמטיבית בשטח הבית. הורים אשר סובלים מחשש לחיידקים גם ינהלו מדיניות נוקשה בקרב ילדיהם כאשר אלו יוצאים מהבית וידרשו מהם לשמור על היגיינה בצורה בלתי מתפשרת, ההתנהלות התובענית מפתחת בקרב הילדים דפוסי חשיבה דיכוטומיים וכתוצאה מכך הם מתחילים גם לפתח דפוסי התנהגות כפייתיים. דפוסים אלו אינם מתבטאים בהכרח בהתנהגות המחקה את ההורה אלא גם מתפתחת לכפייתיות בנושאים המטרידים או יותר משמעותיים מבחינת הילד. כתוצאה מכך ילדים אלו בעלי סיכון גבוה לפתח הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעות נפשיות נוספות.

מילת המפתח המסכמת את התנהגותו של הילד היא: נוקשות. הילד או הילדה נעשים נוקשים מאוד בהתנהגותם ומאוד ביקורתיים גם כלפי עצמם וגם כלפי הסביבה. ילדים אלו בנוסף להתנהגויות כפייתיות, עשויים להיות פרפקציוניסטים וחסרי יכולת להתפשר. הם יציירו ובכל פעם שהציור לא יישא חן בעיניהם, הם יזרקו אותו ויתחילו אחד מחדש כי הוא אינו עומד בסטנדרטים שלהם, הם יידרשו מחברים להתנהל בדרך המקובלת עליהם בלבד גם בשעת משחק, הם יאבדו את היכולת שלהם להתגמש ולהתאים את עצמם לסביבה שאינה עומדת בציפיות או בסטנדרטים שהם הציבו ורמת הביקורתיות המופנית כלפי עצמם תקשה עליהם להתמודד עם סיטואציות שונות, דבר שיגרום להם להגיב בצורה רגשית קיצונית.

דונלד בלאק פסיכיאטר מאוניברסיטת אייווה עקב במשך שנתיים אחר שתי קבוצות ילדים. האחת: ילדים להורים הסובלים מ-OCD והשנייה ילדים להורים אשר אינם סובלים מההפרעה. תוצאות המחקר הציגו כי בעוד קבוצת הילדים להורים ללא הפרעה הדגימו התפתחות תקינה, הילדים להורים אשר סובלים מההפרעה היו בעלי סיכון גבוה לפתח חרדה, דכאון, בעיות חברתיות וסומטיזציה.

במחקר נוסף שנערך באוניברסיטת הארוורד ובמכון הטכנולוגי במסצ׳וסטס ב-600 בני אדם אשר סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית מצאו קרסטין ושות׳ כי כאשר הגנים:  NRXN1 ,HTR2A,   CTTNBP2, REEP3 מפתחים מוטציה, הם נקשרים בהפרעה טורדנית כפייתית אצל בני אדם.

אחד השיעורים החשובים בחיי הילד, הוא היכולת להתגמש, להתאים את עצמו למצבים רבים בהם ייתקל בחייו ויידע להתפשר ולמקם את עצמו בחברה או למצב בו הוא נמצא בצורה הגיונית. הנוקשות המאפיינת את ההורה הסובל מ-OCD, אינה משאירה מקום לילד לגדול ולהתפתח בצורה נורמטיבית. היא מגבילה וחונקת ומייצרת ילד עם דפוסי התנהגות נוקשים אשר אינו יודע להתמודד עם תסכולים ואתגרים רגשיים. במקום להתגמש הוא מקשיח את עמדותיו ותובע מהסביבה שלו להתאים את עצמה אליו. הכישורים החברתיים שלו נפגעים מאחר וילדים אחרים אינם מוכנים לקבל את העריצות שלו. בעקבות זאת הוא ממשיך ונעשה יותר נוקשה עם  השנים ומפתח הפרעות חרדה או הפרעות נפשיות אחרות. הוא נכשל בבניית זוגיות והקמת משפחה ומעביר את דפוסי ההתנהגות שלו לדור נוסף של סבל וכאב. כהורה שרוצה לראות את ילדיו גדלים בצורה בריאה ומניבה עליו מוטלת האחריות לפנות לטיפול אשר מטרתו התמודדות עם המחשבות האובססיביות, הקלת החרדה ועבודה על הטקסים הנלווים. מטופלים אשר הצליחו לייצר סובלימציה להפרעה שלהם, החלו גם לחוש פיזיולוגית טוב יותר ולמדו להכיר את הקשר בין מחשבות, רגשות, גוף ונפש. פעולת הריפוי נועדה לא רק כדי לשפר את מצבו של המטופל אלא גם כדי להציל את משפחתו ולאפשר להם חיים נורמליים ומאושרים.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

ביביליוגרפיה:

Donald W. Black University of Iowa (2003)

Integrating evolutionary and regulatory information with a multispecies approach implicates genes and pathways in obsessive-compulsive disorder: Kerstin Lindblad-Toh,Ruqi Tang,Hyun Ji Noh (2017)

די לאובססיה: פרופ׳ פואה, פרופ׳ רייד וילסון מודן הוצאה לאור (2005)