הילדה שפחדה ממעליות

הילדה שפחדה ממעליות

 

מאת: תמיר גארי

 

פוביה היא פחד משתק מסיטואציה כלשהי או מאובייקט מסויים. לכל בן אדם יש פחד מדבר מסויים, אך כל עוד הפחד הזה אינו מתבטא ברמות מצוקה גבוהות והוא מצליח להתמודד עם זה ברמת התפקוד היומית, אז אין צורך בטיפול מיוחד. אך כאשר הפחד נוסק לדרגות גבוהות, פוגע באיכות החיים ולעיתים אף משתק אותם, נדרשת התערבות טיפולית כדי לשקם ולהחזיר את החיים למסלול תקין. מקרים מסויימים של פוביה כגון פחד מנחשים בקרב אנשים שגרים בסביבה אורבנית, הוא פחות מהותי ביסודו מאחר והסיכוי שלהם להתקל בנחש הוא אפסי, אך כאשר הפוביה היא מדבר עימו נאלץ האדם להתמודד יום יום הקושי נהפך לבלתי נסבל. המקרה שלפניכם הנו מיוחד במהותו מאחר והוא מתאר סיטואציה בה התפתחותה של הפוביה החלה לאחר אירוע טראומטי ולכן החשיבות הגדולה ביותר, היא ראשית לבדוק האם יש תסמינים פוסט טראומטיים הדורשים טיפול בחשיפה ממושכת או התמקדות בפוביה הספציפית. במהלך חיינו אנו חווים לא מעט אירועים אשר יכולים להכנס לקטגוריה של אירוע טראומטי אך במרביתם, אנו מצליחים להתגבר לבד על האירוע ובכך מונעים מאותו אירוע להפוך לכרוני. במידה והאירוע אכן התפתח לפוסט טראומה, נדרשת התערבות בטיפול ממוקד טראומה השונה במהותו מטיפול בפוביה.  (הפרטים והשמות במאמר שונו על מנת לשמור על פרטיותה של המטופלת).

נועה ילדה בת 7 נכנסה למעלית בבניין בו היא מתגוררת כדי לבקר חברה בבניין. לאחר שנכנסה למעלית, המעלית נעצרה ובמקום להגיע ליעד שלה ירדה לקומה אחרת. דלתות המעלית נפתחו ולתוך המעלית נכנס גבר והתבונן בנועה, דבר שגרם לה לחשש וחוסר נוחות. הם החלו לעלות ולאחר שהגיעו לקומה 7 יצא הגבר והלך. דלתות המעלית נסגרו שוב אך המעלית לא זזה, נועה נכנסה לבעתה, החלה לבכות ולחצה בהיסטריה על כל הכפתורים של המעלית. היא יצאה בקומה הראשונה בה נפתחה הדלת והחלה לדפוק על דלתות השכנים. אחת השכנות פתחה לה וליוותה אותה בחזרה הביתה. נועה נכנסה הביתה והסתגרה בחדרה, היא הייתה במצב של פחד עמוק. לאמא שלה היא אמרה כי המעלית נתקעה והיא לא ידעה מה לעשות. מאותו יום ובמשך 4 שנים עד גיל 11 בו הגיעה אלי לטיפול, נועה סירבה להכנס למעלית. הכניסה הייתה מלווה בחשש גדול. לאחר זמן מה היא הסכימה להכנס ובתנאי שהוריה יהיו איתה. מאחר ונועה גרה במגדל רב קומות הדבר גרם לבעיה מהותית, שכן ללא הליווי של ההורים היא לא הייתה מוכנה להכנס למעלית, היא לא יכלה ללכת לחברות אם לא היה מי שילווה אותה וגם אצל החברות הייתה זקוקה שמישהו יעלה איתה יחד. פעמים רבות היא ויתרה על מפגשים חברתיים ואט אט התנתקה מפעילויות הדורשות יציאה מהבית. כאשר הייתה שבה מבית הספר הייתה מחכה בלובי של הבניין להוריה עד אשר יגיעו לעלות איתם יחד. ההורים של נועה פנו איתה לטיפול שלא הניב פירות והמשיך להפוך את חייהם של המשפחה למורכבים.

כאשר פגשתי את נועה לראשונה, ראיתי ילדה מבריקה ובוגרת שהחיים שלה נעצרו. בכדי לוודא את חומרת ומהות הבעיה, נתתי לנועה מספר שאלונים לזיהוי הפרעות חרדה, פוסט טראומה וערך עצמי. התמונה שנחשפה לפני לאחר מכן הייתה של ילדה עם יכולות יוצאות דופן שלא באו לידי ביטוי בגלל בעיות של ערך עצמי נמוך, בטחון עצמי ירוד הן בגלל דימוי עצמי והן בגלל המעלית שפגעה קשות באמון העצמי שלה להתמודד עם קשיים. הדבר המעודד היה, שלא היו לה תסמינים פוסט טראומטיים. היא לא סבלה ממחשבות מאיימות, סיוטי לילה או פלאשבקים וגם כאשר נכנסה למעלית בליווי הוריה לא היו תסמינים גופניים היכולים להעיד על פוסט טראומה. המידע הנוסף שעלה מהאבחון היה כי לנועה חששות רבים נוספים המתבטאים בחוסר עצמאות, סירוב לעבור לחדר משלה וכו׳.

מאחר ולנועה כבר היה נסיון טיפולי לא מוצלח שהשתקף עבורה באכזבה גדולה יותר, הדבר הראשון על סדר היום היה בניית ברית טיפולית חזקה המבוססת על אמון הדדי. לי ביכולתה של נועה להתמודד ולהצליח ולה ביכולתי לעזור לה. מאחר ואני מאמין גדול בגישה אקלקטית המשלבת גישות טיפוליות שונות ומותאמות אינדיבידואלית לכל מטופל, החלטתי כי למרות שלנועה לא היו סימפטומים פוסט טראומטיים לשלב מעט אלמנטים מגישת הטיפול בחשיפה ממושכת.

בניתי לנועה תכנית עבודה המבוססת על הגישה הקוגנטיבית התנהגותית בשילוב עבודה על האירוע, שכן היו בו מספר אלמנטים מאיימים: המעלית שלא נעה, הגבר שנכנס פנימה והתבונן בה וחוסר האונים שחשה במהלך האירוע. העליתי יחד עם נועה את החששות הכלליים והדברים שמפריעים לה וגורמים לה לפחדים בחיי היום יום. לאחר שהכנו יחד רשימה של הדברים, בנינו מהם היררכיה של חשיפות כאשר בחרתי להתמקד קודם בערך עצמי, חוסר העצמאות ובדימוי העצמי מאחר ולשיקום הבטחון העצמי שלה חשיבות אדירה עם התמודדות אתגר המעלית. בסוף סולם החשיפות מיקמנו יחד את המעלית. מאחר והיכולות החברתיות של נועה נפגעו בגלל האירוע וכרסם גם בקשרים החברתיים, הכנו משימות שבועיות לפתיחת קשרים חברתיים עם ילדות אחרות והשתתפות באירועים חברתיים. בתחילה היא התקשתה, אך כמו כל ילד בסופו של דבר נפתחה ורכשה לעצמה מספר רב של חברות טובות. במקביל ביקשתי מבני המשפחה להיות סובלניים ותומכים כלפי הבעיה וכמו כן לשוחח עם האחים ולבקש מהם להמנע מהקנטות.

ערכתי עם נועה ראיון מוטיבציוני כדי לחזק את הרצון שלה בעבודה המשותפת. בנינו יחד טבלה של דברים שהיא תרוויח וכיצד החיים שלה ייראו במידה ותצליח להשתמש במעלית בצורה עצמאית. אני חייב להודות שהופתעתי מרמת המוטיביציה שהיא הפגינה והרצון לפתור את הבעיה. בכל שבוע שיעורי הבית נעשו קשים יותר ויותר ובכל שבוע עשינו יחד חשיפה בדמיון לאירועים עימם היא תתמודד. לאחר שהיינו בטוחים כי יש לה את היכולת לעבור מחשיפה בדמיון לחשיפה במציאות, היא קיבלה על עצמה את המשימה. נועה גם למדה להעריך את עצמה, לשנות את הדימוי והמחשבות המאיימות על אירועים בחיים ולבנות מערך של אמונות אדפטיביות ומשפטי כח על מנת שיתזכרו אותה ברגעים הקשים. הערך העצמי שלה עלה ואיתו גם הבטחון העצמי. היא עברה לחדר משלה והתמודדה עם אתגרים נוספים הכרוכים בעצמאות. לאחר שצלחה את כל החשיפות המוקדמות והגענו לעבד את אירוע המעלית, למדנו תרגילי שחרור והרפייה והיא למדה את הרציונאל שעומד מאחורי הימנעויות. המשימה המרכזית הייתה לשקף לנועה כי המעלית לא נתקעה מלכתחילה והיא לא שמה לב לכך שכאשר נכנסה פנימה, כי היא לא לחצה על אף כפתור וכתוצאה מכך נמשכה למטה על ידי אותו גבר. בנוסף העברתי לנועה מידע פסיכו-חינוכי ווידאתי כי המעלית בבניין מגובה על ידי גנרטור חירום ומתוחזקת היטב ע״י מהנדס. הכנו רשימה נוספת של דברים שהיא יכולה לעשות במקרה הגרוע בו המעלית תעצור. היה לי חשוב לעבד איתה את האירוע מאחר והוא היה הזרז שהפעיל את הבעיה ולכן עשינו גם חשיפות בדמיון לשימוש במעלית וגם שחזרנו יחד את האירוע אך לא בצורה חודרנית מאחר ולא מדובר בפוסט טראומה. כן השתמשנו בביליותרפיה וכתבנו את האירוע ועשינו לו חשיפה בדמיון עד שנועה דיווחה שרמת המצוקה שלה ירדה לחלוטין.

לאחר שמונה מפגשים הגיע הרגע המכריע בו נועה הייתה צריכה להתמודד עם חשיפה של ירידה במעלית קומה אחת ובהדרגה לעלות את מספר הקומות בכל יום. אני מודה שהיו לי מעט ספקות וחששות משלי, אך החזקתי אצבעות וחיכיתי לבשורה המיוחלת. אמנם ההתחלה הייתה מאתגרת, אך נועה הנפלאה הוכיחה לכולם עד כמה היא מסוגלת להתגבר על כל מכשול. לאחר שירדה קומה אחת, החליטה באופן מיידי לעשות נסיון של עוד מספר קומות ולאחר שהצליחה גם בכך החלה לרדת ולעלות באופן חופשי מספר רב של פעמים. האושר של כולנו היה גדול, הייתה תחושה אדירה של סיפוק וגאווה. אני תמיד מתייחס לילדים בהם אני מטפל כאילו היו ילדי שלי וכך הניצחון שלה היה מתוק יותר עבורי.

Photo 10-05-2018, 15 14 05.jpg

כאשר נפגשנו שבוע לאחר מכן, השאלה הראשונה ששאלתי אותה הייתה: ״כיצד הרגשת מיד לאחר שהצלחת?״ והיא השיבה: ״אני לא מאמינה שבכלל פחדתי מהמעלית.״ כאשר ילד לומד להתמודד עם הפחדים הגדולים בחייו, הוא מגלה שהוא העניק להם חשיבות רבה מדי בחייו. התוצאה היא שבעתיד שלא רק שהם לומדים להתמודד עם אירועים בצורה טובה יותר, אלא גם החוסן הנפשי שלהם גובר. אין ספק כי העובדה שבחרנו להתמודד תחילה עם האתגרים שמנעו ממנה להיות עצמאית ובבטחון העצמי תרמו למוטיבציה ולאמון העצמי שלה. בכך שהצליחה לרכוש נצחונות רבים במהלך העבודה היא כבר לא חששה להתעמת עם הפחד הגדול ביותר שלה.  נועה סיימה את הטיפול בהצלחה כילדה בטוחה בעצמה, חברותית ומאושרת. אני זכיתי במטופלת מיוחדת ואמיצה ששיתפה איתי פעולה וצעדנו יחד לעבר ההצלחות. השילוב הנהדר של ההורים והמשפחה הנפלאה שלה הניב תוצאות נהדרות. בלעדיהם העבודה הייתה מורכבת וקשה יותר ועל כך אני חב להם את תודתי. נועה ביקשה ממני לשתף את הסיפור שלה על מנת שיהווה השראה לילדים אחרים המתמודדים עם פחדים.

 

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s