חבר של קיץ

חבר של קיץ

מאת: תמיר גארי

 

כשהייתי ילד היה לי חבר שקראו לו קובי. קובי היה ילד מקסים ומהנה ואחותו הייתה החברה הראשונה שלי. באותם ימים של תחילת שנות השמונים למעט ילדים היו מחשבים בבית ולאלו שהיו, היה מסך מרצד בגוון ירוק זוהר עם ארסנל של שלושה משחקים במקרה הטוב. לקובי היה מסך בצבע אפור ולפחות עשרה משחקים. הייתי מגיע אליו הביתה והיינו יושבים יחד ומשחקים שעות על המחשב. יום אחד טלפנתי לקובי וביקשתי ממנו לבוא ולשחק איתו. הוא אמר לי שהמחשב שלו התקלקל אך שמחתי להגיע בכל זאת. יצאנו יחד למרפסת הבית שלו ושיחקנו כדורגל ואחר כך ירדנו לרחוב הסמוך ואספנו תותי בר. כששבנו הביתה קובי אמר לי: ״אתה יודע, המחשב שלי בכלל לא היה מקולקל״. הסתכלתי עליו בתמיהה והוא המשיך: ״רק רציתי לראות אם אתה באמת רוצה לשחק איתי ולהיות חבר שלי או שאתה בא אלי רק בגלל המחשב״. הסתכלתי עליו ואמרתי לו שאני תמיד שמח לבוא אליו וגם באתי הרבה לפני שהוריו קנו לו מחשב. באותו רגע זכיתי באמונו של קובי ונשארנו חברים טובים.

שלושים ושלוש שנים לאחר מכן אני פוגש את ירון, ילד מקסים וחברותי. הוריו של ירון הצליחו בחייהם ומעניקים מכל טוב לירון ואחיו. בקיץ הם נוהגים לפתוח בחצר הבית את מתקני הג׳ימבורי המתנפחים שרכשו, את שולחן הפינג פונג והטרמפולינה וילדים רבים מגיעים לשחק. לירון חבר בבית הספר שהוא מאוד מחבב אך הוא נעצב מאוד מאחר ואותו חבר נמצא בתקופת הקיץ כמעט כל יום בביתו וכאשר מגיע החורף הוא נעלם וכל הזמן מוצא תירוצים מדוע אינו יכול להפגש. ירון הבין שאותו ילד אינו מעוניין בקשר עימו ומה שכן מעניין אותו הן האטרקציות הקיציות שבביתו. בשניה אחת הוא החזיר אותי לילדות ואל קובי, כאשר הפעם אני ניצב איתו בקצה השני. בילדותי תרבות השפע לא הייתה קיימת ולכן למדנו להנות מהדברים הקטנים, מצד שני כל גירוי טכנולוגי היה מחזק את הרצון שלנו להתעסק איתו כך שהקונפליקט היה רב. בכל זאת כאשר חברותי הועמדה למבחן התוצאה העדפתי להיות עם קובי. הפרדוקס הוא שדווקא מצבם הכלכלי הטוב של הוריו שמאפשר לירון כל כך הרבה אפיקי הנאה שהיו עשויים לשמש סיפוק גדול לו ולחבריו יוצר את החיץ בינו לבין חברות אמת המתבססת על ערכים חברתיים קיומיים ולא על חדוות השפע. הקשר של ירון וחברו לכיתה הוא רק סימפטום לבעיה בחברה אשר הופכת חומרנית משנה לשנה ומעדיפה להציב גחמות מטריאליסטיות על פני קשר חברתי עמוק הנבנה ומתחזק לאורך השנים. מפגשים חברתיים הפכו לצילומי סלפי וסרטונים, משחקי קונסולה ואייפד באו על חשבון ידע בסיסי של יצירת קשרים ואחזקתם. בנוסף לפגיעה ברמת הקשב והריכוז נוצר לו כאוס חברתי בו ילדים אינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשותיהם ולפתור קונפליקטים. במקום זאת הם פונים במהרה לאלימות פיזית ומילולית, התעלמות או דחיקת הבעיה ולתופעות של נידוי. להורים מאוד נוח להשתמש בטכנולוגיה המשופעת שכן היא חוסכת מהם את הצורך בהענקת תשומת לב לילדים וכאשר הם מקריבים את ילדיהם על מזבח המותרות בעוד עיניהם דבוקות לצג הטלפון, כיצד ניתן להתפלא כאשר בנם או בתם נעדרי תקשורת בסיסית. את המחיר הם ישלמו כל חייהם מאחר והיעדר כישורים תקשורתיים וחברתיים ילוו את הילד בכל שלב בחייו ורק יחמירו עם השנים.

תיאורית הלמידה החברתית של הפסיכולוג אלברט בנדורה גורסת כי האדם הוא יצור חברתי ולמידתו נעשית באמצעות צפייה וחיקוי במודלים הסובבים אותו.

האחריות המוטלת על ההורה היא לדאוג לרווחתו החברתית של הילד במקביל לרווחתו הכלכלית, לסייע לו במציאת פתרונים ברגעים של קושי חברתי ולחזק את יכולותיו וכישוריו הן באמצעות צפייה וחיקוי של ההורה בסיטואציות דומות והן במתן הדרכה. הורים אשר משוכנעים כי ילדיהם מסוגלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות מגוונות ללא סיוע ובטוחים שבמעשיהם הם מחזקים את עצמאותו ובגרותו של הילד, טועים טעות מרה מאחר והם עצמם אינם בעלי כישורים מוחלטים להתמודדויות רגשיות והתנהגותיות ולכן הציפייה המוגזמת שילדיהם ידעו כיצד לפעול מעמידה אותם במצב מורכב כשהם נתונים לשיקול דעת אשר טרם הבשיל דיו. כישורים חברתיים נבנים מגיל הינקות ואינם מסתיימים בגיל הבשלות. הצורך ביד מכוונת ותומכת בעל חשיבות אדירה. לצד הרצון הטוב של ההורה להעצים את יכולותיו של הילד בבנייתו לאדם עצמאי חייבת להתקיים גם התובנה שלא בכל מצב הוא ידע כיצד להתנהל. תהליך ההתפתחות החברתי אינו שונה מתהליכי התפתחות אחרים וכשם שלא הייתם נותנים לילדיכם לאחוז בהגה של מכונית לפני שהוא ביסס את יכולותיו והבשיל לרגע המכריע, אל תזנחו אותם באמתלת עצמאות כאשר הדבר נוגע לכישורים החברתיים שלהם. במקביל להתפתחות הטכנלוגית המרשימה שפרשה בפנינו כלים רבים כדי להגמיש את ההתמודדויות שלנו עם הילדים, חשוב לתת להם להתנסות בפעולות חברתיות המבוססות על קשר רגשי ופיזי נטול אביזרים חיצוניים. היום זה יהיה הילד שלכם שיפגע כאשר יגיע לבקר חבר שיהיה עסוק בטלפון שלו וימנע מיצירת קשר ומחר זה יהיה הוא שיעדיף לבלות אצל חבר תלוי אטרקציה ובמידה והיא לא תספק דיה את צרכיו הוא יזנח קשרים אשר עשויים להיות משמעותיים וישרתו אותו שנים רבות.

למדו את ילדיכם שלא דרך הבילוי היא הדבר המשמעותי במפגש אלא הבילוי עצמו. חזקו אותם על יצירת קשרים מבוססי רגש ומשמעות על פני קשרים המניבים להם סיפוק רגעי. צפו בדרכי ההתמודדות שלהם וסייעו להם בעת הצורך, האמינו לי שהם יודו לכם על כך וחשוב מכל זכרו כי כאשר אתם נמנעים מיצירת קשר חברי בנוסף לקשר ההורי ומעדיפים לשלוח אותם למחשב או לטלויזיה במקום לבלות זמן איכות יחדיו, זו הדרך בה אתם מלמדים אותם להתנהל ברגעים של קושי או חוסר סובלנות. האדם הוא אכן יצור חברתי מופלא והרצון שלו בחיברות ותחושת שייכות גבוה. האבסורד הוא שדווקא הצורך הפרה היסטורי הזה שנוצר משחר האנושות נפגע בצורה כה אנושה ככל שהאנושות מתקדמת.

ירון השכיל להבין שהתנהלותו של חבר הקיץ שלו אינה קשורה אליו וכי חברות אמיתית נבנית על בסיס  קשר חזק ויציב לכל אורך השנה. העצב שאפיין אותו בתחילת המפגש התחלף במוטיבציה לחזק ולבנות את קשריו המשמעותיים ולהפסיק במאמצי החיזור אחר חבר שלא ימלא את צרכיו הרגשיים. כאשר סיפרתי לו על קובי הוא שאל אותי אם כדאי לו לחכות לקיץ ולבחון את אמיתותו של החבר אך  מבט אחד מחוייך מצידי הספיק כדי שהוא יפנים את מה שהוא כבר הבין.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

ביביליוגרפיה:

(1986) Social Foundations of Thought and Action by: Albert Bandura

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s