ילד שלי מושלם!

ילד שלי מושלם!

מאת: תמיר גארי

"חינוך אינו הכנה לחיים, חינוך הוא החיים עצמם״

ג׳ון דיואי

הורים נוהגים לצייר בדמיונם את ילדיהם כמושלמים. הם מעדיפים להמנע מלחשוב עליהם כבעייתיים, לוודאי כשהדבר נוגע למראית חוץ וכיצד זה משתקף בעיני זרים. התגובה האוטומטית של מרבית ההורים אשר מקבלים ביקורת על ההתנהגות של ילדיהם היא התגוננות או התקפה. התגובה המתגוננת ברורה למדי והיא מושפעת מרצונו של ההורה לגונן ולנקות את שמו הטוב של הילד מחשש שהוא יפגע או לחלופין מאי הנעימות הכרוכה במחשבה כי הביקורת למעשה משקפת את דרך החינוך הקלוקלת שלהם. ההורים המתקיפים מתקשים עוד יותר לקבל הערות מאחר והדעה שלהם כלפי ההתנהלות של הילד כבר מוצקה והם משוכנעים בצדקתו עוד לפני ששמעו את העדויות.

גם ההורים המתגוננים וגם המתקיפים חוטאים כלפי ילדיהם בשעה שהם מסרבים לקבל את הביקורת. ומעדיפים לטאטא אותה מתחת לשטיח. הטאטוא חוזר בסופו של דבר להתנקם בהם שכן הבעיות אינן נפתרות ואף מחמירות ובאפקט בומרנג שבות אליהם בחוזקה.

ביקורת היא אינה דבר נעים לאף אדם בין אם היא באה על רקע אישי, תעסוקתי או חברתי, אך במקרים רבים יכולתה לשפר את המוטיבציה בקרב המקבל בעלת ערך משמעותי להמשך דרכו. זאת כמובן כל עוד היא נעשית בצורה בונה, מתחשבת ואמפתית, מאידך אם היא מתבטאת בצורה משפילה או כעוסה היא תסב לנזק  יותר מאשר לטוב. הורים מבקרים את ילדיהם מגיל צעיר במטרה לחנך אותם ולהעביר את המסר שישנם דברים אשר אינם מקובלים. ביקורת תכופה כדרך חינוך היא שלילית ועשויה לפגוע בערכו העצמי של הילד ולייצר לחץ מסיבי שיוביל לפרפקציוניזם או לחלופין לותרנות וכניעה, לכן לדרך בה אנו בוחרים להעביר את המסר המתקן חשיבות רבה וכל עוד הוא נאמר בדרך של הבנה, תמיכה ועידוד ולא בדרך של תוקפנות או תסכול הוא יעבור בצורה חיובית ויתרום לרצונו לקבל ולהפנים. למסרים שלנו חלק חשוב בהצבת גבולות לילד וביכולתם לסייע בויסות רגשי נאות. ילדים שנמנע מהם מסר מתקן והצבת גבולות יתקשו להתמודד בחיים מחוץ לבית, שכן שם אף אחד לא יפרוש בפניהם שטיח אדום אשר יאפשר להם להתנהג ככל העולה על רוחם. כאשר יוצא הילד מפתח הבית והולך לבית הספר, לחוג או למפגש חברתי, ישנן ציפיות מצד החברה להתנהגות נאותה ומקובלת. סטיה מהתנהגות נורמטיבית תגרור ריאקציה היכולה להתבטא בניכור והרחקה.

הרצון שלנו לגונן על הילד הוא טבעי ואנושי. כל יצור חי דואג לשמור על צאצאיו. בעלי החיים יודעים היטב מתי ללחוץ ומתי לשחרר. גורים עוקבים אחר האם שמלמדת אותם כיצד לשרוד ולהשמר מסכנות. אצל חיות להקה כחלק מהתהליך החינוכי, מלמדים ההורים את הגורים כיצד יש להתנהג בסיטואציות סוציאליות, מהי משמעותה של היררכיה וכיצד הלהקה יכולה לתרום להישרדות ולתחושות הבטחון האישיות. כאשר הגור סוטה מדרך הישר, החינוך נכנס לפעולה על מנת לכוון אותו להתנהגות המצופה ממנו.

בבית, ההורים עומלים רבות על מנת לבסס את מעמדם בכדי לזכות בהערכה של ילדיהם. במקרים מסויימים אף בצורה אשר הופכת את ההורים לשליטים במקום לשותפים. מאידך כאשר הדבר נוגע להתנהלות הילד מחוץ לבית, החומות נשברות והתנהגות שלילית מקבלת חיזוק חיובי בצורה של התעלמות מההתנהגות המפריעה או אף תמיכה בלתי מסויגת. תמיכה זו עשויה להוביל לאומניפוטנציה ומחשבות של הכל מותר לי בקרב הילד. כאשר המורה בבית הספר מתקשרת לדווח לכם על התנהלות לא תקינה, מטרתה היא לסייע לילד בדברים שאותם היא מזהה כבעייתיים. הורה אשר מטלפן ומשתף אתכם בחוויה לא נעימה שהייתה לילד שלו עם הילד שלכם, אינו מעוניין לפגוע או לערער על דרך החינוך שלכם אלא לציין מצב נתון בכדי לדאוג שהדברים לא יחזרו על עצמם. הפרשנות האישית של ההורה שרואה את הפניה כזלזול או כתקיפה אישית נגדו היא טעות מרה ומונעת מהילד להבין היכן טעה וכיצד הוא יכול לשפר את התנהגותו. דווקא התייחסות מבטלת או תוקפנית כלפי ההורה השני תגרום למצב של נתק בין הילדים.

במידה ואני מקבל משוב על ההתנהלות של ילדי, אני נוהג לבחון את האירוע בעיניים אובייקטיביות ומנסה להבין האם ומה הייתה התרומה של הילד שלי למצב. אם אכן אני מוצא לנכון, אני מתיישב עימו ומסביר לו בצורה אמפתית ורגועה את המצב, שואל שאלות ומנסה יחד איתו למצוא פתרון משביע רצון לשני הצדדים. במידה והילד השני נפגע אך יש לי ספק בתרומה של אחד מילדי לאירוע, אני נוהג להתנצל בפני ההורה השני בכדי לגלות הבנה למצבו הרגשי של ילדם. בשתי הסיטואציות אני דואג לייצר דיאלוג נעים שכוונתו היא לא לדחוק את הילד לפינה אלא להיות רגיש לצרכיו גם במידה ושגה, שכן המטרה שלי היא להבין את המצוקה שגרמה לו להתנהג בדרך זו ולסייע להתגבר עליה.

אלון נפגש אצל נועם בביתו. במהלך הביקור נועם העדיף לשחק באייפד או לצפות בטלויזיה מאשר לשחק עם אלון. אלון שב הביתה מאוכזב ופגוע. שיחה נעימה בין ההורים תתרום לכך שבפעם הבאה כשאלון יגיע לשחק, נועם יניח לאייפד ויעניק את תשומת לבו לאלון. התנגדות מצד ההורים של נועם תרחיק את אלון מביתם והנפגעים בסופו של דבר הם שני הילדים.

תמר הגיעה לבית הספר עם נעליים חדשות. שלי חשבה שהנעליים שלה מכוערות וטרחה לציין זאת בפניה. בדרך כלל הן חברות טובות, אך תמר שהגיעה בשמחה ותקווה לקבל מחמאות נפגעה עמוקות מתגובתה של שלי. ייתכן כי הפרשנות של תמר לדברים הייתה מופרזת וייתכן כי הם נאמרו כהוייתם. גם אם פרשנותה של תמר לדעת אמא של שלי הייתה שגויה, היה רצוי כי תשוחח עימה ותסביר לה שישנם חברים שרגישותם גבוהה יותר ולכן זה יהיה רעיון טוב להיות יותר ערניים לצרכים שלהם.

התעלמות או הכחשה מצד ההורים של נועם ושלי ייפגעו במאמצי החינוך שלהם ולמעשה יתנו חיזוק להתנהגות שלילית. בעתיד ילמדו נועם ושלי שהתנהגות לא נעימה כלפי חבריהם אינה כה נוראית ולכן ימשיכו באותם דפוסי התנהגות. כאשר יתבגרו וייאלצו לעמוד ברשות עצמם ללא גיבוי מצד ההורים, הם יתקלו בקשיים רבים מצד חברה לא מפרגנת להתנהגות אותה הם ייראו כפוגענית. מצד שני אם הורי נועם ושלי יישבו עם ילדיהם ויסייעו להם לפתור את המחלוקת, הם יעניקו להם תרומה אדירה בבואם להתמודד עם מצבים חברתיים בבגרותם ובהתפתחותם כחלק נעים ותורם בסביבתם.

דונלד ויניקוט טען שיכולתו של ילד להגיע לפשרות תסייע לו באדפטציה חברתית.

אני מתבונן על מסרים כאקט ייעולי אשר עשוי לתרום לילד מבחינה אישית וחברתית בדיוק כפי שהערות מצד המעסיק בעבודה מטרתן היא לייעל ולשפר את היכולת האישית. בסופה של כל פגישה בקליניקה אני נוהג לשאול את מטופלי שלוש שאלות:

1. כיצד הייתה הפגישה עבורך?
2. האם היית מרוצה מהעבודה שעשינו היום?
3. האם את\ה מרוצה מההתנהלות המקצועית שלי והאם היה ניתן לדעתך לעשות דברים אחרת או בצורה טובה יותר?

מטרת השאלות היא לקבל משוב על העבודה הטיפולית בכדי לשלב את המטופל כגורם אחראי ומרכזי בטיפול ובמטרה להשיג תוצאה משביעת רצון. איני רואה את ההערות כדבר אישי, להיפך אני מקבל אותן בשמחה ויודע שתרומתן ליכולותיי ולהצלחה המשותפת בטיפול היא כבירה. דרך זו אני מנסה להנחיל לילדי ומטופלי, כי נהיר לי שהיכולת לקבל ביקורת בונה היא הצעד הראשון שלהם להתחזקות ושיפור היכולות החברתיות. כמובן שאני עומד על כך שכל הערה תתבצע בצורה של מסר אמפתי ומעודד כי כאשר היא מתבצעת כך היא נתפסת בצורה חיובית ויכולתה לתרום לשינוי גוברת.

לסיכום: חלק בלתי נפרד מהחיים הן שגיאות לצד הצלחות. כשם שאנו מטפחים ומעודדים את ההצלחות, עלינו להעניק דגש גם לשגיאות במטרה להשתפר ולהגיע לשינוי. אדם שאינו טועה אינו לומד ולכן עלינו לקבל אותן באהדה ולהשתמש בהן למינוף היכולת החברתית של ילדינו. באותה מידה שאנו משקיעים בכך שילדינו יתייחסו בכבוד והבנה לצרכים שלנו ובמקביל דואגים לצרכים שלהם, כך גם עלינו להשקיע ביכולת שלהם להיות רגישים ותורמים לחברה. דרך החינוך שלנו צריכה להיות רגועה ולא מאיימת על מנת לשקף לילדינו התנהלות נעימה וכך הם ילמדו כיצד להתייחס לאנשים בסביבתם. את הביקורת וההערות נהפוך למסרים חיוביים ונדגיש את תרומתם לחיי הילד. את הדיאלוג נקיים בצורה אמפתית ותומכת, שכן התנהגותו משקפת חסך או קושי רגשי אשר דורש סיוע. בדרך זו נקדם התפתחות תקינה שתתרום גם להבנה ולשיפור דפוסי ההתנהגות של הילד כלפי הסובבים אותו. ככל שהוא ישכיל לפתח את כישוריו החברתיים כך גם יתפחתו יכולותיו האישיות וכאשר אנו נשלח אותו בבגרותו עם תיק על הגב, התיק יהיה מלא בתובנות וכישורים שיסייעו לו להסתגל לחיים בצורה חיובית.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

ביביליוגרפיה:

משחק ומציאות (1995)- דונלד ויניקוט הוצאת עם עובד