חולי בצל הבדידות

חולי בצל הבדידות

מאת: תמיר גארי

לא מזמן פנתה אלי קולגה וביקשה ממני לקחת תחת חסותי חברה טובה שלה הנמצאת בגיל הזהב. אישה יוצאת מן הכלל שלאחרונה עברה משבר קשה והנטל הרגשי היה כבד מנשוא. נרתמתי בשמחה למשימה מאחר והסתקרנתי כיצד הגישה הטיפולית שלי תשפיע בחתך אוכלוסיה אשר ההתמודדויות שלו שונות בתכלית מהבעיות בהן נתקלתי בעבר.

מדור לדור אפשר להבחין כיצד איכות החיים, המסוגלות העצמית ובעיקר תחושה של נעורים ופעלתנות משתרשת בקרב בני גיל הזהב. זהו ללא ספק מראה מלבב להביט באנשים הנושקים לגיל השמונים ולתהות אם הם בכלל בני שישים, לראות קשישים פעילים בכל תחומי החיים, ניזונים מהגשמה עצמית שלא הספיקו לחוות כשהיו צעירים. אם זאת ישנם עדיין בני אותו גיל, אשר טרם הפנימו את היתרונות של חיים נטולי מחוייבויות, כאלו שהגיל לא עשה עימם חסד ומחלות רבות תקפו אותם ואלו שנותרו ללא בן זוג ומתקשים לחזור לשגרה ולבנות את חייהם העצמאיים מחדש.

כאשר פגשתי אותה לראשונה נפעמתי. אישה טובת לב, שכל חייה הייתה עסוקה בנתינה אין סופית למשפחתה ולעבודתה שדרשה ממנה סיוע לאנשים במצוקה. חדוות הנתינה לא שכחה אצלה והיא עדיין חשה ברצון אדיר לקחת תחת חסותה את החלשים והנזקקים ולטפל בהם, אך הכוחות שניחנה בהן במהלך השנים הלכו וכלו. מצבה הבריאותי הלך והתדרדר בשנים האחרונות והיא הוצפה בסבל פיזי בלתי יתואר. בנוסף היא חוותה את האובדן של בעלה, האיש שעמד לצידה במהלך השנים כעמוד תווך ובן לויה, לא היה עוד והיא נותרה בגפה.

המעבר החד ממעניקה לנזקקת לא היה קל עבורה. האישה שכל השנים הייתה עסוקה בשיקום אחרים נזקקת כעת לשיקום בעצמה. את החולי שחוותה בשנים האחרונות העמידה גם כן במקום השני והמשיכה לטפל בבעלה ובילדיה הגדולים כאילו זה עתה נולדו. כעת כאשר היא נותרה לבדה, הבדידות והחשש הכבד ממצבה הבריאותי נתנו בה את אותותיהם והמעגל של גוף-נפש השחית כל חלקה טובה. הכאבים גורמים למתחים והמתחים מגבירים את הכאב. עם כל הקשיים היא מתמודדת בגבורה, אבל הבדידות שולחת חיצים ופוגעת בכל פעם מחדש. ילדיה אשר עסוקים בטרדות היום יום, שכחו שגם האישה שבמשך כל השנים הצטיירה בעיניהם כחזקה, זקוקה להם כעת נואשות.

בשיחותינו שוחחנו רבות על החולי והשפעתו האכזרית על גופה. מזלה לא שפר והיא סבלה ממספר מחלות שפגעו בתפקודה ולא הניחו לה יומם וליל. שוחחנו על העצב שבאובדן לאחר כל כך הרבה שנים של זוגיות תומכת ועל הקושי בבדידות ותחושת הניכור של הילדים. לרגע אחד היא לא ויתרה על החיים, למרות הכל המשיכה ועשתה ככל שניתן להנעים את זמנה ולהקל על מכאוביה. ערכנו בינינו חוזה בו אני נתתי את התחייבותי להעניק לה את כל הידע, הרצון והתמיכה שברשותי והיא בתמורה בוחרת לראות ולהאמין בכוחם המרפא של החיים והמחשבה.

בנינו יחדיו תכנית פעולה כיצד להשיב אותה למסלול המפרה של החיים. להמשיך לטפל במצבה הבריאותי תוך ראייה מחוזקת ומעודדת, לשוב לפעילויות מרובות ככל הניתן אשר בעבר הסבו לה הנאה וסיפוק, קבלה של המצב כפי שהוא והוצאת המיטב מתוכו, חיזוק הקשר עם הילדים על בסיס הימנעות מתלונות אשר לוודאי רק תרחיק אותם עוד יותר והעצמתו בעזרת אמפתיה ופנייה אישית. להמנע מחיכוכים משפחתיים אשר אין לה חלק בהם ועלולים להגביר את הסבל שלה ומעל לכל, העמדת האינטרס האישי שלה והפנמה שהגיעה העת לאחר כל השנים בהם העניקה את מלוא מרצה לאחרים, להתרכז בה ובצרכיה האישיים.

מפגישה לפגישה היא עשתה התקדמות מפליאה. היו לנו עליות ומורדות בהתאם למצבה הבריאותי, אך התעקשנו שלא לתת להן לשנות את הסטטוס קוו החדש שקבענו. היא נלחמה ללא לאות על מנת לשקם ולבנות את חייה מחדש, ליצור לעצמה מעגל חברתי ומעגל פנאי בו היא מיישמת את כל משאלות ליבה, ממאנת לוותר על טעם החיים.

העבודה המשותפת שלנו יחדיו שיקפה לי את חשיבותה של האמפתיה, ההבנה וההכלה של בני גילה. לא כולם נמצאים בקו הבריאות למרות שמאוד היו רוצים. חלקם מסרבים לראות את השפע שיש לחיים עדיין להציע, חלקם שקועים במחשבות נוקשות ולא אדפטיביות וחלקם מתקשים להתמודד עם הבדידות ואינם מצליחים למצוא את קצה החבל שיסייע להם להתרומם ולטפס בחזרה למעלה. התמיכה לה הם זקוקים אינה מסתכמת בליווי לרופא, ארוחה שבועית או החלפת חיתול. הם זקוקים גם לתמיכה הנפשית, חיזוק ביכולתם להתקדם מעבר לחולי ולקשיים ובמיוחד לחיבוק גדול והרמה אל על, אל עבר אותו החבל שיאפשר לרוחם ונפשם למצוא את ההנאות שלא מכבר שכחו.

מוקדש באהבה למטופלת שלימדה אותי לטפל…

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי