הילדה שחששה מכתמים

הילדה שחששה מכתמים

מאת: תמיר גארי

הסיפור שלפניכם יכול להמחיש עד כמה עשויה חוויה שעל פני הדברים נראית כשולית וחסרת חשיבות, להפוך לעניין משמעותי אצל ילדים ואף לייצר חרדות. כמו כן ניתן להבחין עד כמה הם רגישים לשינויים קלים וכיצד פועלת המערכת הקוגנטיבית-רגשית שלהם במצבי דחק.

לפני כחודש פנתה אלי אם. היא סיפרה לי שבתה בת השנה וחצי החלה לפתח פחד מכתמים. בכל פעם שהילדה מסתובבת בבית, היא נעשית מאוד ערנית לחפצים, קירות וכיו״ב וכאשר היא מגלה כתם על אחד מהם היא מפתחת דאגה מרובה. הדבר מתבטא בכך שבשעת ארוחת הערב לדוגמא, היא מבחינה בכתם על השולחן, נכנסת לחרדה, מפסיקה את פעילותה המיידית והקשב שלה מופנה אך ורק לכתם.

לאנשים רבים הדבר עלול להיראות זניח וחסר משמעות, הורים רבים ישערו כי מדובר ״בשגעון חולף״ וכי אין לייחס לכך יותר מדי חשיבות. ישנם מקרים שגם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים נכנסים כל מיני ״ג׳וקים״ במהלך החיים, אשר הם אכן דבר זניח ובר חלוף, מאידך קיימים לא מעט אירועים הנתפשים בעיננו כפעוטים, אך למעשה יש להם חשיבות רבה והתעלמות או הימנעות מטיפול בנושא, עשויה להפוך לבעיה מהותית בעתיד.

אותה אם חשה כי הדבר מטריד את שלוות בתה ופוגע באורח החיים שלה. האינטליגנציה הרגשית והאינטואיציה שלה לסיטואציה הדליקו נורה אדומה וללא ספק היא פעלה נכון כאשר החליטה לבדוק את הנושא לעומקו.

פחד מכתמים הינה פוביה לכל דבר ועניין ואף רשומה ב- DSM  

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית).

פוביות הן דבר שכיח לחלוטין ולמעשה אין כמעט אדם, אשר לא נתקל בפוביה כזו או אחרת במהלך חייו. בין אם מדובר בחשש מטיסות, דיבור לפני קהל, חרדת מבחנים, פחד מנחשים, עכבישים, כלבים וכדומה. באגודה הפסיכיאטרית רשומים למעלה מחמש מאות סוגים של פוביות שונות.

פוביה יכולה להופיע בגיל מסויים ולהיעלם באופן טבעי בגיל מאוחר יותר, היא יכולה להיות ״זניחה״ ״וחסרת חשיבות״ עבור אדם מסויים, אשר החשיפה לאובייקט או לסיטואציה ממנה הוא חושש כמעט ואינה מתרחשת. לדוגמא: אדם המתגורר באיזור אורבני והסיכוי שלו להתקל בנחש הוא קטן, אך לו החשש שלו היה להמצא בקרבת בני אדם אחרים הפוביה הייתה משתקת, פוגעת באופן אנוש באיכות חייו ומגבילה אותו בכל רגע ורגע.

התעלמות או אי טיפול בפוביה, גם כאשר החשיפה לגורם הפחד הינה מינימלית היא טעות, מאחר והיא לא נותנת לאדם הזדמנות להתעמת עם הפחד שלו ולרכוש את הכלים כיצד להתגבר עליו.

במקרה של הילדה היה ניתן לראות בבירור כי איכות החיים שלה נפגעת וכן גם השלווה הפנימית. בנוסף עלה בי החשש כי מאחר ומדובר בפחד ספציפי מכתמים, אם לא יטופל הדבר עלול להפוך בעתיד לגרורה של הפרעה טורדנית כפייתית הנוגעת לנקיון הגוף ונקיון סביבתי. הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית ידועים בטכסי הניקיון החזרתיים והמופרזים שלהם. אמנם כרגע לא ניתן לקבוע שום אינדיקציה מוחלטת כי מקרה זה עלול להפוך להפרעה טורדנית כפייתית, אך אם ניתן לפתור את הבעיה ולהסיר את החשש קטן ככל שיהיה, הרי זה משובח.

המקרה שלפנינו הינו מורכב עוד יותר, מאחר ומדובר בפעוטה. ילדים בגיל זה אינם בשלים לטיפול התנהגותי שלא לדבר על טיפול פסיכודינמי ולכן תהליך הריפוי ייעשה בידי ההורים. אמנם מקצועות הטיפול האלטרנטיביים מציעים שלל של התמודדויות, אך בראש ובראשונה העדפתי לנסות ולפתור את הבעיה בצורה המהירה ביותר תוך שימת דגש, כי אסור לתת לילדה את התחושה שמשהו לא בסדר אצלה. במקרים כאלו חשיבה מחוץ לקופסא והעלאת פתרונים יצירתיים היא מהותית. אני מודה כי בשניות הראשונות עוד חשתי תקיעות קלה, אך מיד לאחר מכן קפצו לי לראש שלוש רעיונות כיצד להפוך את הנושא שעבורה נראה מהותי לחוויה חיוביות.

ראשית ביצעתי תשאול עם האם על מנת לברר מה היה הטריגר שייתכן כי היה אחראי על הפעלתה של הפוביה. סביר להניח שפחד כל כך ספיציפי מגיע ממקור מסויים אליו נחשפה הילדה ולכן מציאתו הכרחית. תוך זמן קצר גילינו, כי הבובה האהובה על הילדה התלכלכה בכתם וזה היה הגורם שעורר את החשש מכתמים אצל הילדה. בובה הינה חפץ אינטימי ומהותי ביותר בחשיבותו אצל ילדים. ברבות הימים הבובה גם משמשת כחפץ מעבר המסייע לילד לדלג שלב נוסף בתהליך ההתבגרות. לכן אין ספק שנזק אשר נגרם לחפץ הנתפס בעיני הילד כאמצעי לרגיעה, שינה והתמודדויות, הנו משמעותי ביותר.

המטרה הראשונה אשר עמדה לנגד עיני, היא לא הבובה, אלא היחס והפרשנות של הילדה בנוגע לכתמים. מבחינתה בעקבות מה שקרה לבובה, כתמים הם דבר מפחיד ומאיים והדבר החשוב ביותר כרגע הוא לבטל את האיום של הכתמים והצגתם כדבר חיובי.

תרגיל 1: ביקשתי מהאם לשחק את ״משחק הכתמים״. במשחק הכתמים היא יוצאת עם הילדה לחיפוש אחר כתמים ברחבי הבית. בכל פעם שהילדה מוצאת כתם היא זוכה לתשבוחות ומדבקה. מטרת המשחק להפוך את הכתמים לדבר חיובי ואת החוויה של זיהויים למהנה.

תרגיל 2: ציור כתמים- בקשתי השנייה הייתה לשבת עם הילדה ולצייר איתה כתמים על דף. מאחר והילדה אוהבת לצייר האמנתי כי ציור של האובייקט ממנו היא חוששת, ידרבן אותה להרגיש נינוחה כאשר היא נתקלת בו. ציור היא דרך תרפיוטית מצויינת גם כגישה וגם במטרה לקבל נקודת מבט שונה על דברים.

תרגיל 3: לצורך התרגיל האחרון ביקשתי מהאם לשאול את הילדה האם יהיה לה איכפת לצייר כתם נוסף על הבובה בצידו השני של הכתם המקורי וזאת על מנת להתגבר על האירוע המהותי שהתחיל את הפוביה. המטרה הייתה להעניק לילדה את הכח לבחור כיצד היא מעוניינת שהבובה שלה תיראה וגם כמובן לתת לה את התחושה כי לא משנה כמה כתמים יהיו על הבובה, היא תמיד תהיה הבובה היפה והאהובה שלה. מטרתי הייתה שהילדה תלמד להתמודד עם האירוע ועדיין לרצות את הבובה המקורית מאשר שהאם תרוץ לחנות ותקנה לה חדשה.

כמובן שהנחיתי את האם לבצע את תרגילים 1 ו-2 מדי יום. עקביות בחשיפה לאיום הינה מהותית בפתרון החרדה!

לאחר שבוע קיבלתי טלפון מהאם ששמחה לבשר לי, כי הילדה מאוד מתרגשת לשחק את משחק הכתמים והיא כבר רצה ברחבי הבית ומודיעה בשמחה כי היא מצאה כתם. כמו כן הילדה מאוד התלהבה לצייר כתמים ומספר פעמים אף חשבה שזה יהיה משעשע לצייר את הכתמים על אמא ועל עצמה. כמובן שהיא והבובה חזרו האחת לחיק השנייה והיא מקבלת אותה באהבה כפי שהיא והן ישנות חבוקות.

היתרון הגדול בעבודה עם ילדים צעירים ככל שיהיו, הוא השמחה וההתלהבות שאפשר להוציא מהם, מה שתורם לתהליך ריפוי מהיר. בגיל צעיר כאשר המבט הכללי על החיים הוא ברובו אופטימי ואינו מתאפיין עם הקשיים היומיים עימם מתמודדים המבוגרים, ניתן לשנות ביתר קלות את זווית הראייה ובאמצעות פעולה זו לתת פרשנות חיובית גם לאירועים הנדמים מורכבים.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s