מאמר חדש: לחיות עם ״הבושה

"לחיות עם ״הבושה״

מאת: תמיר גארי

אנשים הסובלים מבעיות רגשיות ונפשיות מכירים היטב את תחושות הבושה שהם חשים בשעה שהם נמצאים בסמיכות לאנשים אחרים. החשש הגדול ביותר העולה בסיטואציה כזו, היא אובדן שליטה והצגתם ״כבלתי כשירים״ או ״משוגעים״. זו אחת הסיבות המרכזיות מדוע הלוקים בהפרעות חרדה ודכאון, מעדיפים להסתגר בביתם המוגן ולהמנע מחשיפה בציבור. בשלב זה הסימפטומים של החרדה והדכאון גוברים מעצם המחשבה שהם עלולים להתפס ״במערומיהם״ הרגשיים. הדיסוננס הקוגנטיבי ותחושות הדכאון הנלוות, מעצימות מחשבות כגון: אני לא שווה״, ״אני חלש״, אין לי כוח להתמודד״, החיים שלי לא שווים כלום״. תחושת העצמה אישית היא למעשה אחד הכלים החשובים להם זקוק הסובל מהפרעה נפשית מאחר והבטחון העצמי הוא אחד הדברים המרכזיים אשר נפגעים בתהליך.

אנשים נמצאים במאבק תמידי על מנת לשפר את יכולתם הכלכלית, לחזק את מעמדם החברתי ולשמר את בריאותם התקינה. מרדף החיים הבלתי פוסק יוצר קונפליקטים קשים בנפש האדם, בין הרצון שלו להתפתח ולהתעצם לבין הצורך לתחזק בצורה בריאה את הגוף והנפש. המאבק התמידי הזה גורם לעליות ומורדות בחיים, אשר בעקבותיהם הנפש מגיעה למצב של קריסה. הוסיפו לזאת את החברה הביקורתית והתחרותית בה אנו חיים וקיבלתם מערבולת חזקה והרסנית. אלו, אשר אינם מסוגלים לנתק את עצמם רגשית מסיטואציות מגוונות, נסחפים בעוצמתן, אך גם אותם אנשים בעלי יכולת ניתוק, סובלים שלא במודע. הרגש מתקהה ולבסוף נעשה ״אטום״ לסביבה ולחברה אליו הוא משתייך ואת המחיר משלמים בעיקר האנשים הקרובים.

המעצמה הטכנולוגית שהלכה וקרמה לה עור וגידים גבתה מחיר כבד מיכולת התקשורת החברתית  והפכה אותנו לאגוצנטריים, גסים ונטולי אמפתיה לחלש ולכל מה שאינו קשור ישירות בנו. אם בעבר ״הזכות״ לשפוט בצורה חמורה את הסובבים הייתה מקובלת בקרב ילדים, היום היא אינה פוסחת גם על מרבית המבוגרים שבינינו. ילדים שבעבר נהגו להקניט חברים עם חזות חיצונית שונה, היום כבר בוחנים תחת מיקרוסקופ ליקויים פיזיולוגיים ורגשיים. ילדות עומדות אל מול הראי, בוחנות ״פגמים״ ואוכלות בסתר בכדי להמנע מביקורת. הורים משעבדים את עצמם לעול המותגים והצורך בהשקעה יוצאת דופן במראה החיצוני של ילדיהם. חלקם רצים עם הילדים למכוני יופי, מרפאות אסתטיקה, מכוני כושר ומעמידים אותם בלחץ יוצא דופן על מנת להתאים את עצמם ״לנורמות החברתיות״ ואחרי כל זאת אנו עדיין מתפלאים מדוע קיים חשש כה גדול מפני אי עמידה בסטנדרטים חברתיים? התובענות הפועלת מגיל צעיר גובה מחיר רגשי כבד והתחושה המתסכלת היא שלמרות שהורים רבים מתנגדים לכך,  הם עדיין לא מרימים את הכפפה, בוחרים לעצור את כדור השלג ומצטרפים בשקט לעדר.

עם הגעה לבגרות מתגבר גם החשש מפני ביקורת על בעיות נפשיות למרות שהן שכיחות ונהפכו למוכרות כמעט בכל בית. הפרעות חרדה תוקפות כחמישה עשר אחוזים מהאוכלוסיה, אין כמעט אדם שלא סובל מפוביה כלשהי וכל אדם שלישי יסבול מדכאון.

אין ויכוח על כך שנעשה שינוי משמעותי בהיבטים של החברה על בעיות רגשיות. לפני עשרים שנה, אנשים עוד נמנעו מלציין את העובדה שהם מסתייעים בשירותיו של פסיכולוג. כיום החשש הזה נמוג אצל אנשים רבים, אך ככל שהבעיות הנפשיות המורכבות הפכו ״לפופולריות״ ועימן גם הטיפול התרופתי רבים העדיפו לשמור על דיסקרטיות מחשש שמא הדבר יפגע בהם תעסוקתית וחברתית.

בקרב הסובלים מהפרעות רגשיות קיימות תחושות של רגשות אשם על החולשה וחוסר היכולת שלהם להתגבר ולהיות ״נורמאליים״. רגשות אשם אלו מלווים בהלקאה עצמית קשה, דבר שגורם להעצמה של הדכאון והחמרה במצבם. הדרך לשינוי בהתבוננות של הזולת כלפי בעיות נפשיות מתחיל בראש ובראשונה אצל הסובלים מהפרעות נפשיות. ככל שישכילו לגבש לעצמם דעה רציונאלית לגבי מצבם ולהבין שהם לא לבד וישנם רבים אחרים הסובלים מבעיות כאלו או אחרות, כך גם יביאו לשינוי מחשבתי בקרב הסובבים אותם. הקושי בהתמודדות עם הסבל הנפשי והסימפטומים הפיזיולוגיים הנו די והותר ואין שום סיבה מדוע צריך להעמיס בנוסף גם את רגשות האשם, החשש מפני ביקורת חברתית וראייה קטסטרופלית.

הפסיקו להעניש את עצמכם על היותכם רגישים יתר על המידה. קבלו תכונה זו כיתרון פוזיטיבי על כל מגרעותיו. בעיות רגשיות הן מנת חלקם של כל בני האדם ואין אחד מאיתנו, אשר לא סבל בשלב כזה או אחר של חייו מדכדוך, חוסר שקט ועצבות. דכאון, חרדות ושאר הפרעות, הן מחלה לכל דבר ועניין ובדיוק באותה מידה בה לא קיים צורך להתנצל על כל מחלה אחרת, כך גם אין סיבה להרגיש מבוייש במצב של בעיה נפשית. גורמים רבים ומשמעותיים בהיווצרותם של מחלות אלו קשורים בתורשה ותהליכים כימיים במוח, לכן בדיוק ובאותה מידה בה אדם נדבק בווירוס או לקה בדלקת, כך גם במקרים רבים אין לו אחריות ישירה למצבו הנפשי. למעשה להתנהלותה של החברה כלפי הפרט אחריות ישירה להתפתחותם של בעיות רגשיות מהסיבות אותן ציינו. לו היינו קצת פחות אגרסיביים, תובעניים, מלחיצים וביקורתיים, יכולנו לתרום באופן משמעותי לשיפור איכות החיים שלנו ושל הסובבים אותנו. אם כן השתדלו לשמור על אופטימיות לפחות בהקשר של ראיית המחלה והעברת התחושות והמידע לסביבה שלכם.

התייחסות למצב בצורה חיובית נטולת חשש מפני התגובות, תשדר מסר חזק של עוצמה ותבנה את האמונה שלכם ביכולת להשתקם ולראות את הבעיה באור חיובי. האחריות שלנו בתור חברה היא לקבל ולחזק את האדם ולהמנע מלקטלג אותו כיוצא דופן. זכרו את הפעם בה סבלתם מאהבה נכזבת, כיצד הרגשתם כאשר ההורים שלכם התגרשו, מה הייתה תחושתכם לאחר פרידה קשה, מוות של אדם יקר, אובדן עבודה, דכאון שלאחר לידה, קרע ביניכם לבין בן זוגכם ותראו שאין כלל שוני בין האחד לשני. חלקינו חווינו תקופות קשות וחלקינו משברים עמוקים. בעוד אנשים מסויימים מצליחים להתגבר לבד או בעזרת הזמן, השאר יזדקקו לסיוע מקצועי וטיפול תרופתי, אך תחושות של קרע נפשי לא פוסחות על אף אחד מאיתנו וזה מה שמייחד אותנו כיצורים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה. המשותף לכולנו הוא הצורך באהבה, קבלה כשווה,שייכות ואמפתיה.

אמצו לעצמכם התבוננות משועשעת אשר תסייע לכם להפחית מחשיבות הבעיה, להתיידד עמה ולצייר אותה לסובבים בדרך אופטימית. משפט שעולה בראשי מעת לעת ומעלה חיוך על שפתי כדוגמא להתבוננות חיובית על הפרעה נפשית:

*״אני מאוד רוצה לטפל בפיצול האישיות שלי.  ״למרבה הצער אני במיעוט…״

 למדו לאהוב ולקבל את עצמכם כפי שאתם ואחרים יעשו גם כן.

(c) כל הזכויות שמורות לתמיר גארי

*באדיבות ליאור רוד

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s